1

בפני בקשה, שניה במספר, לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש במסגרת גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט א' קאופמן) בפ"ל 9787-08-13, מיום 2.9.14.

על המבקש נגזרו 7 חודשי מאסר בפועל. בגדר גזר הדין נדחה מועד ריצוי המאסר ליום 19.10.14.

לבקשת המבקש, בהחלטתי מיום 21.10.14, עוכב ביצוע המאסר לפרק זמן נוסף, וזאת עד להכרעה בערעורו.

משנדחה ערעור המבקש בפסק דין שניתן ביום 30.11.15, נקבע כי עליו להתייצב לריצוי עונשו ביום 17.12.14.

מספר ימים עובר למועד זה, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע נוסף של מאסרו למשך חודש ימים, בטענה כי הינו אחראי על תהליך שזרוע משטח הדשא במגרש הכדורגל בשפרעם. המשיבה הותירה הבקשה לשיקול דעת בית המשפט ובהחלטתי מיום 16.12.14 נעתרתי לבקשה.

כעת הגיש המבקש בקשה נוספת, מנימוקים דומים, והפעם לעיכוב ביצוע עונש המאסר לתקופה שלא תפחת מחמישה חודשים. המשיבה התנגדה לבקשה.

לא מצאתי בבקשה טעמים שיצדיקו עיכוב נוסף של עונש המאסר שנגזר על המבקש, ובוודאי שלא לתקופה כה ארוכה כפי שנתבקש. סבורני כי המבקש קיבל תקופה ארוכה דיה להיערכות מתוך התחשבות בשיקוליו האישיים ואין מקום למתן אורכה נוספת.

2

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 18.1.15, כפי שנקבע.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ה, 12 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.