1

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה פתח תקווה (כב' השופטת רז).

המערערת הורשעה בכך שנהגה כשהיא שיכורה ונגזר עליה עונש של 24 חודשי פסילה בפועל, בניכוי פסילה מנהלית, 3 חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך של 1,500 ₪.

2.         ביום 7.2.18 נתתי פס"ד חלקי ובו קבעתי, כי בניגוד לטענת הסנגור היה בתיק בית משפט קמא כתב אישום ערוך וחתום כדין.

            נותר להכריע בשאר העניינים להם טען ב"כ המערערת.

3.         בהודעת הערעור טען ב"כ המערערת, בנוסף על הטענה של העדר כתב אישום, כי בית משפט קמא התיר שלא כדין עדות שבמומחיות שלא על דרך הגשת חוות דעת; שבית משפט קמא קיבל את המוצגים ת/2 - ת/10 מבלי שהעד העיד עליהם או אישר אותם, ומבלי שהוכח שהוא ערך אותם; שבית משפט קמא קיבל כמוצגים את תעודות הבלון, תוך שהוא קובע שמדובר ברשומה מוסדית.

4.         באשר לטענה הראשונה, שבית משפט קמא התיר עדות שבמומחיות שלא על דרך הגשת חוות דעת, אציין כי לא מדובר בעדות שמומחיות. מדובר באיש מקצוע משירות המשטרה אשר העיד על פעולות שהוא ביצע. עדות כזו אינה עדות שבמומחיות, אלא עדות של אדם המעיד על פעולות ובדיקות שהוא ביצע. לכן הטענה בעניין זה נדחית.

2

5.         באשר למוצגים ת/2 - ת/10 אשר הוגשו באמצעות העד וקסלר, הרי שעל כל אחד מהמסמכים האלה חתם העד וקסלר כמי שערך אותם, ולכן הטענה שהמסמכים הוגשו שלא באמצעות עורכם - נדחית.

6.         באשר לתעודות הבלון, הרי שבעניין זה כבר פסקתי בעבר כי מדובר ברשומה מוסדית, ועניין זה אושר ברע"פ 10218/17 של בית המשפט העליון.

            לפיכך, נדחית אף טענה זו.

7.         סיכומו של דבר, אני דוחה את הערעור.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ח, 11 יולי 2018, בהעדר הצדדים.

חתימה