פסק דין

לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, הגענו למסקנה לפיה דין הערעור להידחות.

ברי כי בשעה שב"כ המאשימה בבית משפט קמא הודיע כי "בנסיבות אלה נבקש לחזור בנו מכתב האישום ונפנה במכתב ליועמ"ש לחדש את ההליכים" כוונתו לא הייתה לחזרה מהאישום כמשמעות האמורה בסעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשנ"ב - 1982 (להלן: "החוק"), אלא לחזרה מהבקשה לחידוש ההליכים, וזאת נוכח העובדה כי טרם התקבל אישור היועמ"ש לחידוש ההליכים.

לפיכך, לא היה בסמכותה של המאשימה לקיים את הדיון, נוכח עיכוב ההליכים, ובאותה מידה לא הייתה בסמכותה לחזור מהאישום. וכיוצא בכך - גם לבית המשפט לא הייתה סמכות לדון בהליך, וממילא החלטתו לפיה "אני מורה על חזרה מכתב האישום", ככל שמשמעותה היא חזרה מאישום לעניין סעיף 94 לחוק, אף היא בחוסר סמכות.

אלא שנראה כי אף בית משפט קמא, כמו ב"כ המאשימה, כיוון לכך כי בהעדר אישור היועמ"ש לחידוש ההליכים, הוא אינו רשאי לדון באישום, וזו המשמעות היחידה שניתן ליתן לדבריו כי "בשים לב לשלב הדיוני של ההליך ומאחר ובית המשפט הורה על עיכוב הליכים בטרם שמיעת הראיות, סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשת ב"כ הנאשמים". (דהיינו הבקשה לזכות את הנאשמים).

סוף דבר - הערעור נדחה.

משמעות הדברים היא שאין מקום לזיכוי המערערים, אלא כי כתב האישום שהוגש כנגדם מצוי בשלב זה בעיכוב הליכים, וכי חידושו טעון אישור היועמ"ש, כמתחייב בדין.

רשמנו לפנינו את הסכמת המשיבה כי ככל שיישקל חידוש הליכים, תישקל אף האפשרות לערוך שימוע למערערים בטרם החלטה. דומה כי ככל שיתקיים שימוע כאמור יוכלו המערערים להעלות את כלל הטיעונים המצדיקים לגישתם שלא לחדש את ההליכים, ובכלל זאת הנימוקים הנזכרים בסעיף 35 ואילך בהודעת הערעור.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.