4. מתחם העונש מתחיל במספר חודשי מאסר, שניתן לרצותם בעבודות שירות, אך במקרה זה קיימים שיקולי שיקום, שכן בזמן האירועים המערער היה קשור לחברה שולית ואילו היום הוא מגלה סימנים נורמטיביים בהתמדה תעסוקתית, בקשר זוגי ובניקיון מסמים.

5. לקולת העונש יש לזקוף את עברו הנקי של המערער, את הודאתו, את היותו בגיר-צעיר בזמן ביצוע העבירות ואת הזמן הרב שחלף מאז שני האירועים, במהלכו לא עבר המערער עבירות.

6. לאור הנסיבות יש מקום לסטות מהרף התחתון של מתחם העונש כך שלא יוטל על המערער מאסר בפועל אלא מאסר על תנאי בנוסף לרכיב מוחשי של קנס בהתחשב בכך שהמערער לא הפיק תועלת כספית משני האירועים.

נימוקי הערעור

1. המערער הודה בעבירה זוטא שבזוטות בכך שהראה לחבר ממי לרכוש כמות קטנטנה של קנאביס, הוא לא קנה והחבר לא הועמד לדין.

2. המערער עשה "טובה" לחבר במסגרת "אחוות מעשנים", הסמים לא שלו והוא לא קיבל כסף.

3. העבירה בוצעה לפני למעלה מ-5 שנים, המערער היה בן 20, אינטילגנטי ומוכשר, שהוכיח עצמו בכל דרך אפשרית.

4. מדובר בקנאביס, שהוא סם חוקי במדינות מפותחות, ומי שמראה לחבר ממי לקנות מעשהו קל ערך וחסר חשיבות.

5. המערער בן 25, אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, עובד בשוק ההון להערכת מעסיקו, החל ללמוד ניהול השקעות ובדיקות השתן מעידות על ניקיונו מסמים.

6. תסקיר המבחן המליץ על ביטול הרשעת המערער, שממלא את כל התנאים שנקבעו לאי הרשעה בהלכת כתב.

7. המערער הורשע בגלל עמדתו הנוקשה, חסרת האבחנה וההיגיון, שמזיקה לאינטרס הציבורי של בימ"ש קמא בכך שלא ניתן לבטל את הרשעת המערער במקרה של תיווך בסמים קלים, דווקא כלפי בגיר-צעיר בגלל העברת מסר לצעירים.

8. נפיצות השימוש בסמים קלים צריכה לפעול לזכות המערער, שלא סבר שהוא עובר עבירה.

9. אם מוכר הסם לא הועמד לדין זכאי המערער ל"הגנה מן הצדק" בגלל אכיפה בררנית שכן הוא לא היה שותף לתכנון העבירה, לא שלט בה ולא הפיק ממנה רווח.

10. אין צורך בנזק קונקרטי על מנת להימנע מהרשעתו של המערער, שהיה בגיר-צעיר בזמן ביצוע העבירות.

11. במהלך הדיון בפנינו טען ב"כ המערער שכב' השופטת ציגלר אמרה שבמידה והתסקיר ימליץ על אי הרשעת המערער היא לא תרשיע אותו ולמרות שהייתה המלצה כזו הוא הורשע ע"י שופט אחר, אליו עבר הדיון בתיק.

לטענתו, שירות המבחן קבע שהמערער לוקח אחריות מלאה על מעשיו והבין את התנהגותו המכשילה. בשל היותו פעם ראשונה בחקירה הוא פחד להלשין על מוכר הסם.

ב"כ המערער טען שמדיניות הענישה היא לא להעמיד לדין מעשני גראס, שאינו ממכר ופחות קטלני ומסוכן מאלכוהול, סיגריות ותרופות מרשם, והוא סוג של תרופה.

לטענתו, מלכתחילה המערער הואשם בסחר בסמים אך הוכח שלא היה לו כל קשר לסוחר וכתב האישום תוקן לעבירה קלה של תיווך.

במהלך הדיון בפנינו הציג ב"כ המערער פסיקה של בתי משפט השלום ברחבי הארץ בה לא הורשעו נאשמים, במיוחד בגירים-צעירים, בעבירות של גידול, סחר ותיווך בקנאביס בנסיבות חמורות יותר.

תגובת המשיבה

1. זהות המוכר לא ידועה מאחר והקונים מסרו שם בלי יכולת לזהותו והמערער לא הסכים למסור את פרטיו.

2. המערער תיווך בשתי הזדמנויות בקנאביס וכתב האישום המתוקן לא מדבר על "אחוות מעשנים".

3. הוגשו מספר תסקירים בעניינו של המערער ושיתוף הפעולה שלו עם שירות המבחן לא היה טוב.

4. גם אם נגרם למערער נזק קונקרטי כתוצאה מהרשעתו, אין הצדקה לאי הרשעתו.

דיון והכרעה

1. אנו רואים עין בעין עם בימ"ש קמא קיומו של אינטרס ציבורי לשרש את נגע הגידול, הסחר והשימוש בקנאביס, אשר מצדיק את הרשעת המערער, גם אם נניח, כפי שהניח בימ"ש קמא, שייגרם לו נזק כתוצאה מהרשעתו.

2. גם אם מדובר ב"סם קל", כטענת ב"כ המערער בכל הקשור לקנאביס, הרי תופעת גידולו במעבדות במטרה לסחור בו, ומכירתו בסיוע מתווכים כמו המערער, במיוחד בקרב צעירים, ויש לנקוט בכל האמצעים על מנת לשרש אותה.

3. גם אם המערער לא גידל את הסם ולא סחר בו בעצמו אלא הפנה את חברו למי שמכר לו את הסם, אין להימנע מהרשעתו שכן הוא עשה זאת בשתי הזדמנויות. תיאור נסיבות התיווך בכתב האישום המתוקן, שבו הודה והורשע המערער לאחר שעבירת הסחר הומרה לעבירת התיווך, לא תומכת בטענת בא כוחו כאילו היה מדובר ב"אחוות מעשנים".

4. אין בעובדה שקונה הסם בתיווכו של המערער לא הועמד לדין, כדי לתמוך בטענת "זוטי הדברים" שהעלה ב"כ המערער כהוכחה לקיום התנאי הראשון המצדיק אי הרשעה בהנחה שנגרם למערער נזק כתוצאה מהרשעתו, שכן אותו קונה לא שימש חוליה בשרשרת הפצת הקנאביס, כפי ששימש המערער, גם אם לא חוליה מרכזית כמו המוכר.

5. כך גם אין בכך שמוכר הסם לא הועמד לדין כדי לגרום לאי הרשעתו של המערער בגלל "אכיפה בררנית" שכן קוני הסם נקבו אמנם בשמות של המוכר אך לא יכלו לזהותו ואילו המערער נמנע מלמסור את פרטיו בשל פחדו ממנו.

6. אף אנו, כמו בימ"ש קמא, לא מתעלמים מהמלצת שירות המבחן שלא להרשיע את המערער, אך כשמדובר בעבירות סמים גובר האינטרס הציבורי בשירוש הנגע על פני אינטרס אישי של מי שנוטל חלק בהפצת הסם.

7. גם אם בימ"ש קמא לא קיבל את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את המערער, הרי הוא נתן ביטוי ראוי לאמור בשני תסקירי המבחן וחרג לקולא ממתחם הענישה שקבע כאשר לא הטיל על המערער עונש של מספר חודשי עבודות שירות או ביצוע של של"צ, כעונש ממשי.

כל האמור לעיל, למרות שהמערער לא נענה להזמנות שירות המבחן להתייצב אצלו על מנת להשלים את אבחונו בתקופת דחייה שניתנה ע"י בימ"ש קמא למטרה זו (ראה תסקירי המבחן מיום 29/12/16 ומיום 15/2/17 שצורפו כנספחים ד2 ו-ד3 לנימוקי הערעור, ובמיוחד התסקיר מיום 15/2/17 שבו הביע המערער אמביוולנטיות בקשר לביצוע של"צ).

8. מאחר ובימ"ש קמא לא הטיל עונש ממשי על המערער בדמות מאסר בעבודות שירות או של"צ, גם אם המערער לא הפיק רווח כספי מפעולות התיווך שביצע, יש בקנס שהוטל ע"י בימ"ש קמא חלופה סבירה ומידתית הן בעצם הטלתו והן בסכום הקנס.

9. בטרם חתימה נאמר שלא מצאנו כל ביטוי בפרוטוקול הדיונים בפני כב' השופטת ציגלר לטענת ב"כ המערער לפיה כב' השופטת אמרה למערער ולב"כ הצדדים, בטרם נשלח לשירות המבחן, כי במידה ושירות המבחן ימליץ על אי הרשעתו היא תימנע מהרשעתו והוא הורשע רק בשל חילופי המותב.

10. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ח (21 נובמבר 2017) במעמד ב"כ המשיבה.