1

בפני בקשה לעיכוב ביצוע תחילת המאסר שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט קמא.

על המבקש הושתו 11 חודשי מאסר בפועל בגזר דינו של בית המשפט קמא. ערעור שהגיש המבקש כנגד חומרת העונש נדחה לאחר שהמבקש חזר בו ממנו, וזאת עוד ביום 5.10.21. במעמד מתן פסק הדין נעתרנו לבקשה לדחות את ביצוע עונש המאסר בפועל לתקופה ממושכת (עד ליום 1.2.22) על סמך טענת המבקש כי הוא זקוק לפרק זמן ארוך לצורך התארגנות, בשל כך שהוא מנהל עסק וקשור בהסכמים עם אחרים.

ביום 28.1.22 הגיש המבקש בקשה לדחות שוב את מועד ריצוי העונש, וזאת עד ליום 3.4.22 - מועד בו הוא אמור לטענתו, להתייצב לריצוי עונש מאסר אחר. בהחלטה מיום 31.1.22 ניתנה למבקש לפנים משורת הדין ארכה נוספת ואחרונה, להתייצב לריצוי עונשו וזאת עד ליום 15.2.22.

2

ביום 15.2.22, היום בו אמור היה המבקש להתייצב לריצוי העונש, הוגשה הבקשה שבפני, במסגרתה הוא עותר לעכב את תחילת המאסר בפועל עד ליום 1.7.22.

המשיבה מתנגדת לבקשה ולטעמי יש לקבל את עמדתה, מן הנימוקים המפורטים בה ואלה שיפורטו להלן.

גזר הדין, במסגרתו הוטלו על המבקש 11 חודשי מאסר בפועל, ניתן עוד ביום 25.5.21. כאמור, מאז עוכבה תחילת ריצוי המאסר לבקשת המבקש פעם אחר פעם.

בקשה זו, כמו קודמתה, הוגשה בשיהוי ניכר, מבלי שיש לכך כל הסבר. למעשה, הבקשה הוגשה לאחר השעה שנקבעה להתייצבות המבקש לריצוי המאסר ולא ברור האם אכן התייצב. מטעם זה כשלעצמו, ראוי היה לדחות את הבקשה.

בהחלטה קודמת הובהר למבקש כי ניתנת לו ארכה קצרה ואחרונה להתייצב לריצוי העונש, בהתחשב בארכות שניתנו לו לשם התארגנות עוד לאותו מועד. אין בבקשה זו האחרונה שהגיש המבקש נימוקים טובים המצדיקים ליתן לו ארכות נוספות.

בנסיבות אלה, ככל שהמבקש עדיין לא התייצב לריצוי עונשו עליו לעשות כן לאלתר.

ניתנה היום, ט"ז אדר א' תשפ"ב, 17 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.