בפני

כבוד השופט אהרון משניות

המבקש

דורון עמיר

נגד

המשיבה

מדינת ישראל

החלטה

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות על חוק המע"מ, ונגזרו עליו 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וכן קנס כספי בסך 15,000 ₪, אשר נקבע כי ישולמו ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל ממחר - 1.2.2023.

המבקש ערער על העונש שנגזר עליו, ובמקביל ביקש את עיכוב ביצוע העונש שנגזר עליו, על כל הרכיבים שבו. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי הבקשה לעיכוב ביצוע אינה רלוונטית לעונש של המאסר המותנה, בהיותו צופה פני עתיד; ובאשר לקנס, טוענת המשיבה כי הכלל הוא שאין לעכב תשלומו של קנס שנגזר, מפני שמדובר בעונש הפיך, תוך שהיא מפנה לפסיקה מתאימה.

אכן, אף אני סבור כי בקשה לעיכוב ביצוע אינה רלוונטית לעונש של מאסר מותנה, שככלל לא נועד לביצוע, ובמהותו הוא צופה פני עתיד. באשר לעיכוב הביצוע של הקנס, הלכה פסוקה היא משכבר הימים, כי ככלל אין מקום לעכב ביצוע תשלום של קנס שנגזר בהליך פלילי, וכך נוסחה ההלכה בעניין זה אך לאחרונה, בע"פ 6614/22 אלעזאזמה נ' מדינת ישראל (12.10.2022):

"... כידוע, בכל הנוגע לעונש של תשלום קנס, הלכה היא כי בית המשפט אינו נוהג להיעתר לבקשות לעיכוב ביצוע אלא במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זו, כגון מקום בו תשלום הקנס יגרום לנזק בלתי הפיך. גישה זו נטועה בטעם, שבניגוד לעונש מאסר, ככלל אין בתשלום קנס כדי לגרום לנזק שלא ניתן יהיה לתקנו ככל שבסוף ההליך הקנס יבוטל או יופחת...".

בנסיבות שלפנינו, כאשר עסקינן בקנס לא גבוה של 15,000 ₪, שאמור להיות משולם ב-10 תשלומים חודשיים, אינני סבור כי מדובר בנסיבות חריגות שבהן תשלום הקנס עלול לגרום לנזק בלתי הפיך, ולכן לא מצאתי כי יש הצדקה לחרוג מהכלל שנקבע זה מכבר כי אין מקום לעכב ביצוע תשלום של קנס שנגזר בהליך פלילי.

נוכח האמור, ומבלי להתייחס כלל לשאלה של מידת הסיכוי לקבלת הערעור שהגיש המבקש, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע העונש שנגזר על המבקש, על כל הרכיבים שבו.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו ללא דיחוי לב"כ הצדדים.