1

המשיב הועמד לדין בבית משפט השלום בבאר-שבע בעבירה של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, לאחר שביום 31.03.22, בשעה 07:06, שהה, ביחד עם אחר, בעיר רהט וזאת למרות שהוא תושב האזור ואין בידיו אישור כניסה או שהיה בישראל כחוק.

בתאריך 24.04.22 הודה המשיב (והאחר שהובא לדין יחד עמו) בעובדות כתב האישום והורשע בעבירה שיוחסה לו. בו ביום גזר ביהמ"ש את דינו ודן אותו ל-30 ימי מאסר, מאסר על תנאי וקנס. כן הורה בימ"ש קמא (השופט א' אמנו) על הארכת תוקפם של המאסר המותנה וההתחייבות שהושתו על המשיב בת.פ 10283-03-21.

ביום 27.04.22 הגישה המדינה ערעור על גזר הדין הנ"ל ובצדו בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים בערעור (נוכח שחרורו הקרוב של המשיב שעתיד היה להתבצע ביום 29.04.22).

במהלך הדיון בבקשת המעצר (בפני כב' השופט א' חזק), שהתקיים ביום 28.04.22, הסכימו ב"כ הצדדים על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו; והודיעו, כי נוכח הטעות המשפטית שנפלה בגזר דינו של ביהמ"ש קמא, יגישו בקשה משותפת להחזר התיק לבית משפט השלום, אשר ידון יגזור את הדין מחדש.

בהמשך לדיון הנ"ל, אכן הגישו הצדדים בקשה משותפת להחזר הדיון לבית משפט השלום, בקשה שבעקבותיה ניתן פס"ד זה.

2

אכן, נפלה טעות בגזר דינו של ביהמ"ש קמא, אשר מצד אחד הטיל מאסר על המשיב ומן הצד האחר האריך את המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו, וזאת בניגוד להוראה המפורשת שבסעיף 56(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ("בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה.....", ההדגשות אינן במקור).

לאור האמור לעיל ובהסכמת הצדדים, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את גזר דינו של ביהמ"ש קמא ומורים על החזרת הדיון לבית המשפט קמא על מנת שיגזור את דינו של המשיב מחדש.

בית משפט השלום מתבקש לקבוע מועד דיון בהקדם, לאור הארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

בהסכמת הצדדים, פסק דין זה ניתן בהעדרם ויישלח אליהם בדואר ובאמצעות הנט.

ניתן היום, ל' ניסן תשפ"ב, 01 מאי 2022, בהעדר הצדדים.