1

נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד מחמד ענבוסי

ב"כ המשיבה עו"ד גבי ליברמן-קובי

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 32768-07-14 (בית משפט השלום בכפר-סבא) בביצוע עבירות של תקיפת בן זוג שגורמת חבלה של ממש, תקיפת בן זוג ותקיפה סתם, נושא שלושה אירועים הנזכרים בסוף עמ' 11 ותחילת עמ' 12 לגזר הדין.

המערער נידון לשנת מאסר בפועל, לשנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, ולתשלום פיצוי בסכום של 5,000 ₪ למתלוננת.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו, כי שגה בית המשפט קמא בקביעת מתחם הענישה בכך שלא התחשב במצבו הנפשי של המערער כפי שבא לביטוי בחוו"ד פסיכיאטרית שהייתה לפניו והוצגה בפנינו, לפיה המערער אומנם כשיר לעמוד לדין, אך שלושה חודשים לפני האירועים של גזר הדין, הפסיק לקחת תרופות פסיכיאטריות להן היה זקוק.

ב"כ המערער טוען כי בית משפט קמא טעה כאשר קבע כי שיקול הגמול וההרתעה לגבי המערער גוברים על שיקול השיקום, שכן מדובר במי שאין לו עבר פלילי ומדובר בשלושה מקרים סמוכים זה לזה מבחינת מועדי ביצועם.

2

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונש המאסר שהוטל על המערער ועומדת על חומרת התנהגותו האלימה כלפי בת זוגו, אשר על פי הפסיקה הנוהגת מצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל כפי שהוטל על המערער.

עיון בגזר הדין של בית המשפט קמא מעלה כי הוא קבע, ובצדק, כי מדובר במעשי אלימות חמורים, במיוחד האירוע הראשון מבחינת הזמן שכלל שימוש בחגורה כלפי המתלוננת אשר גרם לה חבלות, למרות שלא נזקקה לטיפול רפואי.

איננו מתעלמים מכך, כפי שבית המשפט קמא לא התעלם, מהעובדה שהמערער לא היה נשוי למתלוננת, אך אין בכך כדי להמעיט מחומרת התנהגותו, ולכן צדק בית משפט קמא כאשר ייחס משקל לשיקולי הגמול וההרתעה כלפי המערער.

בית המשפט קמא לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער, שגרמו לו למקם את עונשו בגבול התחתון במתחם שקבע, אך נראה לנו שבית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי למצבו הנפשי של המערער, אשר לא פוטר אותו מאחריות פלילית על פי חוות הדעת שהייתה בפניו ובפנינו, אך יש בו כדי לגרום לקביעת רף תחתון מקל יותר כלפי המערער ולמיקומו באותו רף תחתון.

לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי המערער ירצה 9 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו 8.7.14.

יתר חלקי גזר הדין בת"פ 32768-07-14 (בית משפט השלום בכפר-סבא) יעמדו בתוקפם.