1

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות, בשורת עבירות אלימות כלפי גרושתו, הכוללות מספר עבירות של תקיפת בת זוג, מספר רב של עבירות הפרת הוראה חוקית, ושתי עבירות איומים.

בהכרעת הדין נקבע, כי בתקופה הרלוונטית היה המערער משוחרר בערובה על רקע תקיפת גרושתו ואיום עליה, ועל פי החלטת בית המשפט היה עליו להימצא במעצר בית מלא בבית חברו ונאסר עליו לקיים קשר עם גרושתו. למרות זאת, המערער והמתלוננת חידשו את הקשר ביניהם והמערער הפר באופן שיטתי את מעצר הבית שנקבע לו. נקבע, כי במהלך ששת החודשים שבין מעצרו ושחרורו בערובה לבין מעצרו בתיק הנוכחי, המערער נהג לישון ברכבו, בדרך כלל ביחד עם גרושתו - המתלוננת. במהלך התקופה האמורה, המערער נקט באלימות כלפי המתלוננת. בהזדמנות מסוימת, באחד מימי חודש מרץ 2017, המערער הגיע לבית אבי המתלוננת, שם המתלוננת גרה, ושהה לצדה במשך כל הלילה כשהיא מכינה תחפושת פורים לבתם המשותפת. בשלב מסוים הוא ביקש לקיים יחסי מין עם המתלוננת והיא סירבה ובתגובה לכך הוא היכה בכתפה בחוזקה והדבר גרם לה כאבים שהלכו והתעצמו. כעבור מספר ימים המערער לקח את המתלוננת למרפאה לטיפול בכתפה, ואילץ אותה לשקר לרופא בנוגע לנסיבות הפגיעה בכתפה.

2

האירוע הבא היה ביום העצמאות. המערער והמתלוננת בילו ביחד וכשעמדו לנסוע חזרה לביתם המערער ביקש מהמתלוננת לנהוג ברכב מחשש ששוטרים יעצרו אותם לבדיקה ויגלו שהוא מפר את תנאי השחרור שנקבעו לו. במהלך הנסיעה, המתלוננת ביצעה פניה שהעירה את המערער משנתו והפחידה אותו והוא צעק על המתלוננת ובהמשך סטר לה, משך בשערה והיכה אותה בצלעותיה.

באחד הלילות בסוף חודש מאי 2017 המערער והמתלוננת ישנו יחד ברכב המערער ובבוקר, המערער תקף את המתלוננת בכך שהניח את ידו בעוצמה על פיה וגרם לנפילת שן תותבת שלה.

מספר ימים לאחר מכן, לאחר שהתגלע ויכוח קולני בין המערער למתלוננת, המערער איים על המתלוננת בטלפון לפגוע בה. המתלוננת פנתה למשטרה ובהיותה שם המערער שב ואיים עליה בטלפון.

התביעה טענה למתחם עונש הולם לכלל העבירות, הנע בין 24 ל- 42 חודשי מאסר בפועל וביקשה לגזור את עונשו של המערער באמצע המתחם.

ההגנה ביקשה להטיל על המערער מאסר כאורך תקופת מעצרו, בחופף למאסר שהוא נושא.

שירות המבחן הגיש תסקיר על המערער, בו ציין בין היתר כי להערכתו קיימת מסוכנות גבוהה מצד המערער לביצוע עבירות אלימות בקשר זוגי, והמליץ להטיל על המערער עונש מאסר, שיסייע לו ללמוד את המחירים להתנהלותו הפוגענית ויהווה עבורו גורם מציב גבולות.

בית המשפט קבע שבנסיבות הענין יש לראות בכלל עבירות המערער כאירוע אחד; קבע שמעשי המערער פגעו בכבודה, בטחונה, שלמות גופה, וחירותה של המתלוננת; תיאר את מערכת היחסים המורכבת בין המערער למתלוננת, במסגרתה המתלוננת ביקשה את קרבת המערער והיתה מעוניינת בקשר אתו ומנגד, התנהגות המערער נעה באופן קיצוני בין גילויי אהבה עזים לגילויי אלימות, תוך ניצול תלותה של המתלוננת בו; ציין לחומרה את העובדה שהמערער גרר את המתלוננת לישון אתו עם בתם הקטנה במכוניתם ושחלק מהמעשים היה בנוכחות הילדה; העריך שהמערער שימר את מערכת היחסים עם המתלוננת לא מתוך אהבה אלא לצורך ניקוי שמו בהקשר לתיק שבעטיו הוא נעצר לראשונה; ציין לחומרה שהמערער ביצע את העבירות תוך הפרה מתמשכת של תנאי השחרור שנקבעו לו; וקבע שמידת אשמו של המערער גבוהה ביותר וכך גם עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים. ובסופו של דבר קבע שמתחם העונש ההולם לכלל העבירות נע בין 24 ל- 40 חודשי מאסר בפועל, וגזר עליו 32 חודשי מאסר בפועל, בניכוי הימים בהם שהה במעצר בתיק זה, עד תחילת נשיאת מאסרו בתיק האחר, וקבע שהמערער ישא את המאסר במצטבר למאסר שהוא נושא. 14 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, כולל איומים, ופיצוי למתלוננת בסך 20 אלף ₪.

מכאן הערעור.

3

תחילה הערעור התייחס גם למרכיב של ההרשעה בעבירת הפרת הוראה חוקית ולמרכיב הפיצוי בו חויב המערער, אך במהלך הדיונים בערעור המערער חזר בו מערעור על מרכיבים אלה והערעור התמקד בתקופת המאסר שהוטלה על המערער.

ב"כ המערער טענה כי מתחם העונש ההולם שנקבע בבית המשפט קמא גבוה והפנתה לפסקי דין במקרים דומים, בהם נקבעו מתחמי עונש מתונים יותר, וטענה כי עונש המאסר שהוטל על המערער גבוה מהראוי ומהמקובל. בהמשך, נקבע ששירות המבחן יגיש תסקיר עדכני על המערער, אשר יבחן בין היתר את שילובו בהליך טיפולי במסגרת הכלא.

מתסקירי שירות המבחן על המערער עולה כי המערער שולב בטיפול ארוך ומעמיק בתחום האלימות במשפחה, מסוכנותו פחתה ותיפקודו בכלא טוב ויציב. שירות המבחן המליץ שהמערער ימשיך לשהות באותה מסגרת בה הוא נמצא בכלא או לחילופין, אם הוא ישוחרר על תנאי, הוא ישולב בהוסטל "מפתחות".

ב"כ המערער טענה כי על רקע טענותיה לענין חומרת העונש ובהתחשב בתהליך הטיפולי שהמערער עבר בכלא ותקופת הזמן הקצרה שנותרה עד לשחרורו, יש לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר של המערער על התקופה אותה נשא.

המשיבה טענה כי העונש שהוטל על המערער ראוי ואין להתערב בו וכי המלצת שירות המבחן היא שהמערער ימשיך בתהליך הטיפולי גם לאחר שחרורו מהכלא, וביקשה לדחות את הערעור.

עבירות האלימות בכלל, ובפרט אלו המתבצעות בתוך המשפחה, הן בעלות מאפייני חומרה מובהקים. ענישתן בחומרה מוצדקת הן מההיבט של ההלימה והן מההיבט של הרתעת הפרט והציבור. ואכן, מדיניות הענישה בנוגע לעבירות אלה הינה של החמרה.

המעשים עליהם נותן המערער את הדין חמורים. הם התמשכו על פני תקופה משמעותית, חזרו על עצמם, והיו בהם ביטויים מדאיגים שעל פני הדברים מצריכים התערבות טיפולית.

למערער שתי הרשעות קודמות, האחת בעבירה של ניסיון שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה, והאחרת בעבירות איומים ותקיפה סתם של בת זוג - היא המתלוננת כאן.

לאחר מתן גזר הדין, המערער לקח את ההזדמנות שניתנה לו והשתלב בהליך טיפולי ארוך ומשמעותי במסגרת הכלא. גורמי הטיפול מעידים על הירתמותו לטיפול והיתרמותו ממנו ועל השינוי שחל בו.

4

הגם שעונש של המערער נגזר על צד החומרה, הרי שלולא התהליך הטיפולי המשמעותי שהמערער עבר בכלא, לא היינו מתערבים בגזר הדין, אולם התהליך השיקומי והתועלת שהופקה ממנו למערער ובאופן עקיף גם לציבור, מצדיקים הפחתת מה בתקופת המאסר.

נוכח האמור, אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את תקופת המאסר של המערער על 28 חודשים. כל יתר הוראות גזר הדין של בית המשפט קמא, יעמדו בעינן.