1

נוכחים:

המערערת ובא כוחה עו"ד ישר יעקובי

ב"כ המשיבה עו"ד נורית קורנהאוזר

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (הכרעת הדין וגזר הדין) בת"פ 24200-01-15 מיום 23.5.16, בגדרו הורשעה המערערת בעבירה של ידיעות כוזבות, לפי סעיף 243 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, ונדונה למאסר על תנאי בתנאים שנקבעו בגזר הדין, לקנס ופיצוי למתלונן.

2

2.         האירוע נושא כתב האישום ופסק הדין התרחש ביום 27.1.14, עת הגיעה המערערת לקופת חולים "מכבי" עם בנה הקטין, אימה, ובן זוגה לשעבר (להלן: "המתלונן"). ברקע לאירוע קיומו של סכסוך בין המערערת לבין המתלונן, שעניינו המשמורת על הבן הקטין (שהוא בעל צרכים מיוחדים). על פי הנטען בכתב האישום, בעת שהמתלונן והקטין המתינו בתור, נדחפה המערערת בין השניים, השימה עצמה נופלת ארצה וצעקה, בכזב, שהמתלונן תקף אותה. המערערת מסרה הודעה כוזבת לשוטר שהוזעק למקום, שלפיה תקף אותה המתלונן, ועל גרסה כוזבת זו חזרה גם בחקירתה במשטרה.

3.         המערערת כפרה במיוחס לה, וטענה כי במועד האירוע, בעת שביקשה לסייע לבנה להכניס את הכרטיס המגנטי לעמדת "תורומט", על מנת למנוע ממנה להגיע אל הכרטיס המגנטי, תפס המתלונן את ידה של המערערת ועיקם אותה, תוך כדי דחיפת מרפק ידה כלפי בטנה, ובאותן נסיבות היא נפלה ארצה.

4.         העדים המרכזיים שהעידו בפני בית משפט קמא הם המתלונן ושני עדי ראייה ניטרליים: מר פנחס ריינר ומר רועי יורן. בפרשת ההגנה העידה המערערת עצמה. בית משפט קמא, לאחר ששמע את עדויות עדי התביעה, אשר נחקרו בצורה מפורטת חקירה נגדית, החליט לאמץ את עדותם, קבע שהן מהימנות - וזאת לעומת חוסר מתן אמון בגרסתה של המערערת, שלא הייתה עקבית. בית המשפט קמא קבע אפוא ממצאים עובדתיים, שלפיהם לא תקף המתלונן את המערערת כטענתה, כי אם המערערת הפילה את עצמה ארצה, והשימה עצמה מבלי שהותקפה. הפועל היוצא מכך הוא שגרסאותיה של המערערת בפני הרשות החוקרת היו כוזבות. בית המשפט קמא התייחס בנוסף לכך שהמערערת לא הביאה את אימה לעדות על מנת שתתמוך בגרסתה כי המתלונן הוא שתקף אותה ובית משפט קמא מצא בכך חיזוק נוסף לגרסת המתלונן. מה עוד שלא נטען שהאם, שנכחה באירוע, נחלצה לעזרת המערערת. מכל אלה, הרשיע בית משפט קמא את המערערת כמפורט ברישא של פסק הדין.

3

5.         אשר לגזר הדין: המערערת הופנתה לשירות המבחן למבוגרים אשר המליץ להימנע מהרשעת המערערת, וזאת לאור הערכת תפקודה התקין לאורך השנים, וכן מאחר ולא מדובר באישה בעלת דפוסים שוליים, כשמערערת מסרה לשירות המבחן כי היא עובדת בחברה המייצרת מוצרים בתחום הביטחון ולכן הרשעתה תפגע בתעסוקתה בחברה (השכלתה היא בתחום המחשבים). בית משפט קמא קבע כי העבירה בה הורשעה המערערת היא חמורה, ועלולה לגרום נזק לחפים מפשע. נלקח בחשבון מצבה הנפשי הקשה של המערערת, בשל נסיבות חייה באותה תקופה, ובעיקר אמורים הדברים בטיפול בבן המשותף שלה ושל המתלונן, שהוא, בעל צרכים מיוחדים. בית משפט קמא היה ער להמלצת שירות המבחן להימנע מהרשעת המערערת בדין. ואולם, לנוכח העובדה שהמערערת לא נטלה אחריות למעשייה, לא הוכיחה שייגרם לה נזק קונקרטי מעצם ההרשעה ועל בסיס הקביעה כי המדובר בעבירה חמורה שיש להוקיעה, בהיעדר נסיבות חריגות - לא התקבלה עתירת ההגנה לבטל את הרשעתה.

6.         ב"כ המערערת עותר לבטל את הכרעת הדין ולזכות את המערערת, ולו מחמת הספק. לחלופין, אם יידחה הערעור, הוא עותר לסיים את ההליך ללא הרשעה בדין, כמומלץ על ידי שירות המבחן.

7.         טענותיו של ב"כ המערערת נוגעות אך ורק למהימנותם של העדים, וכבר עתה נזכיר את הכלל, שלפיו אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, אלא אם כן התקיימו התנאים המפורטים בפסיקה, ואלה לא התקיימו בענייננו.

8.         אשר לעדות המתלונן: נטען כי עדותו הייתה רצופת סתירות, בין היתר בשאלה אותה רואה ב"כ המערערת כמכרעת, והיא בידי מי היה הכרטיס המגנטי בזמן האירוע. כמו כן, הוא הדגיש את האינטרס של המתלונן בהפללת המערערת, על רקע הסכסוך שניטש בין בני הזוג באותה העת (כשלאחרונה בא על פתרונו המשפטי).

9.         אשר לעדותם של עדי הראייה: טען ב"כ המערערת כי לא סביר שממקום עמידתם יכולים היו לצפות באירוע בשלמותו, ובהחלט ייתכן שתשומת ליבם התמקדה אך ורק בשלב האחרון של האירוע, שבו כבר הייתה המערערת שרועה ארצה, ועל כן לא יכלו להאיר את עיני בית המשפט בקשר לשאלה השנויה במחלוקת.

10.       אשר לעדות המערערת: טען בא כוחה כי לא נכונה קביעת בית משפט קמא כי המערערת הציגה גרסה בלתי עקבית. להבנתו, הגרסה שהיא מסרה במשטרה (תוך שהפנה, למשל, לת/4, ש' 7-12), עולה בקנה אחד עם הגרסה שמסרה בעדותה בבית המשפט. מכל מקום, לגישתו היה מקום להעדיף את גרסתה של המערערת על זו של עדי התביעה.

4

11.       בית משפט קמא ניתח באופן מפורט את המארג הראייתי, תוך שהוא נותן את דעתו לטענות ב"כ המערערת, עליהם חזר בפנינו מילה במילה. ברקע לאירוע הוזכר גם נושא הכרטיס המגנטי, ובית משפט קמא לא ראה בסוגיה זו שאלה מכרעת, באשר הוא היה סבור שעדות המתלונן ועדות שני עדי הראייה מאפשרות קביעת ממצא עובדתי, שלפיו לא היכה המתלונן את המערערת כפי שהיא טענה. לאחר ששמענו את טענות ב"כ המערערת ועיינו, ושבנו ועיינו בפרוטוקול ובמוצגים אליהם הופנינו, אנו רואים עין בעין עם בית משפט קמא את קביעותיו העובדתיות. מעבר לעובדה שבית משפט קמא התרשם שעדות המתלונן אמינה וכנה, הרי ששני עדי הראייה הניטרליים אינם מהווים רק תמיכה לעדות המתלונן כפי שקבע בית משפט קמא, כי אם כל אחת מהעדויות היא עצמאית, והייתה מאפשרת להשתית רק עליה את הממצאים העובדתיים שהובילו להרשעה. לא כל שכן, כאשר מדובר בשלוש עדויות קוהרנטיות המשתלבות אחת בשנייה. כך גם אנו לא מצאנו להתערב בקביעת בית משפט קמא בכל הנוגע לאמינות גרסתה של המערערת, ממנה התרשם בית המשפט באופן בלתי אמצעי. בנוסף, בית משפט קמא בחן את תוכן העדות ומצא כי היא נטולת היגיון פנימי. עיינו גם באמרת המערערת במשטרה, ולא מצאנו כי נפלה טעות בהכרעת דינו של בית משפט קמא בכל האמור לניתוח גרסאותיה השונות. נכון גם העיר בית משפט קמא, אך זה לא העיקר, כי מצופה היה שההגנה תזמן את אימה של המערערת, אשר על פי חומר הראיות נזעקה לעזרת המערערת, אך לא כך נעשה, והדברים אומרים דרשני ופועלים לחובת המערערת. מכל אלה, אנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין.

12.       באשר להרשעת המערערת וגזר דינה: מצאנו כי לא נפלה טעות בגזר דינו של בית משפט קמא, ובקביעתו שאין מקום לביטול ההרשעה, מן הטעם שמדובר בעבירה חמורה, בה גלום פוטנציאל נזק למתלונן. כך גם לא הוכיחה המערערת שהיא פוטרה ממקום עבודתה, דווקא בשל הרשעתה וכי לא תוכל להשתלב במקצועה במקום עבודה אחר עקב ההרשעה.

13.       בית המשפט קמא התחשב בכל הנסיבות המקלות שנטענו על ידי ב"כ המערערת בפניו ובפנינו כאשר לא הטיל עליה עונש ממשי של מאסר, ולא בעבודות שירות, אלא הסתפק בעונש מותנה, כפי שעתרה לו המאשימה בפניו, בקנס בסך 1,000 ₪ ובתשלום פיצוי למתלונן בסך 1,500 ₪.

14.       לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור על כל חלקיו.

5