1

המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של סיוע לפציעה בנסיבות מחמירות ואיומים. ובשתי עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב וגניבה מרכב.

בכתבי האישום שבעובדותיהם הודה, מתואר, שבהזדמנות מסוימת בחודש יולי 2017, המערער היה עם אביו ברהט וכאשר אביו רדף אחרי אדם מסוים, הגיע אליו וחתך אותו בידו באמצעות סכין, המערער סייע לאביו בכך שחסם את דרכו של קורבן העבירה. ובהמשך, המערער ואביו איימו על קורבן העבירה בכך שהאב צעק למערער לדרוך את הנשק ולירות בקורבן העבירה.

ובהזדמנות אחרת, בחודש ינואר 2018, המערער פרץ לשני כלי רכב שחנו בחניונים סמוכים בבאר-שבע, באמצעות שלט אוניברסלי שהיה ברשותו וגנב מהם בין היתר שני מכשירי טלפון סלולריים, מצלמת רכב, שני תיקי גב ושני זוגות משקפי שמש.

בנוגע לעבירות הפריצה וגניבה מרכב, הצדדים הגיעו להסדר טיעון בגדרו הוסכם ביניהם שהתביעה תעתור לעונש מאסר של 10 חודשים וההגנה תטען לרכיב זה כראות עיניה. ואכן התביעה ביקשה להטיל על המערער על עבירות אלה 10 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

אשר לעבירות האחרות, התביעה טענה למתחם עונש הולם של 12 עד 30 חודשי מאסר בפועל, ועתרה להטיל על המערער מאסר ברף הבינוני של המתחם במצטבר למאסר על עבירות הרכב.

2

ב"כ המערער ביקש להימנע משליחת המערער למאסר ולהסתפק בחיובו בביצוע שירות לתועלת הציבור.

שירות המבחן הגיש שלושה תסקירים על המערער, בהם צוינה התרשמותו כי לצד השאיפות שהמערער מביע לקיום אורח חיים נורמטיבי, הוא נוטה לפעול בפזיזות מבלי להפעיל שיקול דעת; מתקשה לבסס תפקוד יציב ותקין; והיה חשוף לחברה עבריינית. שירות המבחן התקשה להעריך את מצבו של המערער בתחום צריכת חומרים משני תודעה מאחר והמערער לא נענה להזמנות שקיבל למסירת דגימות שתן לבדיקת הימצאות שרידי סם. בסופו של דבר, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית וסבר שיש להטיל על המערער ענישה מוחשית שתתבטא בתקופת מאסר קצרה בעבודות שירות.

בית המשפט קמא התייחס למעשי המערער בנסיבותיהם; ציין את החומרה הקונקרטית של כל אחת מהעבירות בהן הורשע; סקר את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה, התחשב בגילו של המערער, הודאתו, עברו הנקי, והסולחה שנערכה בין הצדדים בתיק של עבירת האלימות; והטיל על המערער 13 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

מכאן הערעור.

ב"כ המערער טוען שהעונש שהוטל על המערער חמור. הוא מציין את הרצון של המערער להשתקם. ומסביר את הימנעותו מלהגיע לפגישות בשירות המבחן בסיבות שאינן תלויות במערער. לטענתו, היה על בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע משליחת המערער למאסר בהתחשב בגילו הצעיר של המערער, היעדר עבר פלילי והעובדה שעבירת האלימות נעברה בשנת 2017 ועבירות הרכוש בשנת 2018 ומאז המערער לא הסתבך בעבירות נוספות.

ב"כ המשיבה מבקש לדחות את הערעור. הוא מדגיש שהמערער הורשע בעבירות מסוגים שונים - אלימות ורכוש. וכן מדגיש את השימוש בשלט האוניברסלי לביצוע עבירות הרכוש.

בנסיבות אלה, כך טען, העונש ראוי ואין להתערב בו.

עיינו בכל החומרים שהוצגו לפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים ובאנו למסקנה שדין הערעור להידחות.

נסיבות ביצוע עבירות הרכב, חמורות. כפי שצוין, המערער הצטייד במכשיר המאפשר לפתוח רכב נעול מבלי להפעיל את האזעקה, הגיע אל אזור של חניוני רכב בבאר-שבע ופרץ שני כלי רכב בזה אחר זה באמצעות המכשיר שהיה ברשותו, וגנב מכלי הרכב פרטי רכוש שונים ובהם שני טלפונים סלולריים.

3

מעשי המערער היו מתוכננים והשימוש של המערער במכשיר הייעודי לפריצת כלי רכב, שאינו ניתן לרכישה באופן לגיטימי, מצביע על פעילות עבריינית מקצועית, שיטתית ולא על אירוע ספונטני מזדמן.

הענישה המוטלת על עבירות רכב כאלה בנסיבות דומות, כוללת תקופת מאסר משמעותית מאחורי סורג ובריח.

המערער היה מעורב גם באירוע אלים בו אביו רדף אחרי אדם אחר וחתך אותו בסכין, והוא עצמו סייע לאביו במעשה וגם איים על המתלונן. וגם מעשים אלה צריכים לקבל ביטוי בענישתו.

שירות המבחן העריך שקיימת מסוכנות להישנות עבירות רכוש ואלימות מצד המערער ובחן אפשרות לשלב את המערער בטיפול. אולם, המערער לא התגייס למהלך, גרר רגליים, לא הגיע לפגישות שנקבעו לו וניתק קשר עם שירות המבחן.

המערער ביצע את עבירות הרכוש בעת שהמתין לקבלת תסקיר של שירות המבחן בקשר לעבירת האלימות. נתון זה נזקף לחומרה ומצביע על אי הפנמת המערער את חומרת התנהגותו וחוסר מורא דין.

נוכח כל האמור, מסקנתנו היא שעונש המאסר שהוטל על המערער על מכלול מעשיו, איננו חורג מהראוי ואיננו רואים הצדקה להתערב בו.

הערעור נדחה.