1

לפני ערעור שהגישה המערערת(המאשימה), על פסק הדין המזכה , שניתן בתיק ח"נ 51372-01-15,

בית משפט לעניינים מקומיים רחובות, כבוד השופטת מירב כפיר.

כנגד המשיבה הוגש כתב אישום בגין עבירה על סעיף 10(א)(17) לחוק העזר רחובות בדבר העמדת רכב וחנייתו. עניינו של הסעיף, חניה במקום השמור לרכב נכה משותק רגליים.

המשיבה ביקשה להישפט.

ביום 12.5.15 התקיים דיון בבית משפט קמא, ובאותו יום, לאחר שמיעת טענות הצדדים זיכה בית המשפט המשיבה מהעבירה אשר יוחסה לה .

בית משפט קמא קבע כי התמרור הוצב בקדמת החנייה , בניגוד לתקנות ולהנחיות להצבת תמרורים 2010 של משרד התחבורה, המשיבה חנתה בנסיעה לאחור(רוורס), עובדה זו מנעה מהמשיבה לשים לב כי מדובר בחניית נכים, בית משפט קמא, התרשם כי מדובר בטעות שנעשתה בתום לב.

בית משפט לא קיבל טענת המערערת, כי:

"סטייה קלה מאופן הצבתו של התמרור או סימונו שאין בה כדי לשנות מתוכנו לא תגרע מתוקפו"

וקבע כי אילו היה התמרור ניצב בחלקו הקדמי של החנייה, בהתאם לתקן, אזי לא היתה יכולה המשיבה שלא לשים ליבה לתמרור.

מכאן הערעור שלפני.

בנימוקי הערעור צוין:

2

1. המשיבה הסתמכה בבית משפט קמא, על תקן ישראלי מס' 1918 חלק 2 מאוקטובר 2012, לפיו יש לסמן חניית נכים במקביל לכוון הנסיעה, כך, שהתמרור ימוקם בקצה מקום החניה הנגיש, בקצה המרוחק שאליו נכנסים. ההנחיה צורפה לערעור - נספח ב.

2.בהנחיות להצבת תמרורים של משרד התחבורה, מהדורת 2014, צוין כי יש להציב את תמרור הנכה בתחילת מקום החניה, מקום שמדובר בחניה מקבילה (כמקרה שלפנינו) ולא בחניה ניצבת. ההנחיה צורפה לערעור - נספח ג.

3. ההנחיה ת"י 1918 שהוצגה לבית משפט קמא, הינה בסתירה מוחלטת להנחיות משרד התחבורה משנת 2014 לגבי אופן הצבת תמרורי נכים.

4.מקום בו קימת סתירה בין שתי ההנחיות, גוברת ההנחיה של משרד התחבורה להצבת תמרורים, כאשר רשות התמרור המקומית כפופה להנחיות משרד התחבורה, פועלת על פיהן.

5. קביעת בית משפט כי "לו היה תמרור ניצב בחלקו הקדמי של החניה בהתאם לתקן, אזי לא יכולה היתה הנאשמת שלא לשים ליבה לתמרור" , הינה קביעה תקדימית המנוגדת להנחיות משרד התחבורה, זאת מפני שלא הוצג בפני בית משפט המצב המשפטי והעובדתי הנכון.

6. בית משפט מתבקש לבטל פסק דין בית משפט קמא מיום 12.5.15.

טענות המשיבה:

1.המשיבה הציגה להמחשה, תמונה המתארת את אופן חנייתה, הרכב נראה בתמונה כשהוא חונה בחניה מקבילה ,והתמרור ניצב באחורי הרכב.

2.על פי המסמכים שהוציאה לדבריה מהאינטרנט, התמרור צריך להיות מוצב בקדמת החניה, כך, לכשתבצע חניה בנסיעה לאחור, כפי שעשתה בפועל, התמרור ימצא מולה , ואין מצב שלא תראה אותו.

המצב המשפטי:

1.לוח התמרורים, אינו אלא לשון התקשורת ,מעין שפה מדוברת, בין המשתמש בדרך (הנהג ,הולך הרגל, רוכב האופנים) לבין רשויות התמרור המוסמכות על פי חוק, לקביעת הסדרי התנועה בדרך לרבות חניה, הליכה במעברי חציה. התמרורים מורים למשתמש בדרך את האסור ואת המותר.

נוכח כך, על התמרורים להיות ברורים, אחידים, ניתנים לקריאה ולהבנה מהירה.

2.התקנות התקפות היום הן תקנות והנחיות להצבת תמרורים 2014, על פי ק"ת 7434, שפורסם ברשומות ביום 5.11.2014. (מהדורה מעודכנת של לוח התמרורים 2010). (להלן: תקנות- הנחיות 2014").

בענין חניה לרכב של נכה בסעיף 1 צויין: "משמעות התמרור - מודיע על הקצאת מקום חניה בלעדי לרכב של נכה, בשטח ציבורי בתחום הדרך או בחניון.

3

(הסמל עצמו נלקח מ ת"י 1918, חלק 4). אם צוין מספר הרכב של הנכה, מקום החניה מיועד לרכב של נכה מסוים".

בהנחיות להצבה סעיף 3 א' נקבע : יוצב בסמוך - ככל הניתן - אל הכניסה הראשית או מקום היעד (מקום העבודה או המגורים) של הנכה.

ובהמשך בסעיף ז' נקבע: " אופן הצבת התמרור יהיה - בכל מקרה - ברור, ומראה לנהג מסר חד משמעי. ההצבה תהיה בהתאמה לצורת הנגישות של הנהג אל מקום החניה ולאופן העמדת הרכב במקום, קרי: במקביל, בזווית או בניצב. למשל בחניה ניצבת ניתן להציב את התמרור בקצה הרחוק של מקום החניה עם הפנים אל מקום הגישה אליו - כך שהנהג יוכל לראותו".

נוכח האמור לעיל , אנו למדים כי, חניה מקבילה, היא זו המקבילה לכוון הנסיעה (כבענייננו). חניה ניצבת היא בניצב לכוון הנסיעה.

לאור האמור בסעיף 3 א', המצוטט לעיל, משמעות המילים " יוצב בסמוך - ככל הניתן - אל" הינה, כי תמרור הנכה בחניה מקבילה יוצב במקום הקרוב ביותר לפני החניה, קרי, בקדמת החניה.

ואילו בחניה ניצבת, אופן הצבת התמרור יהיה בקצה הרחוק של מקום החניה, עם הפנים אל מקום הגישה אליו.

3. בת"י 1918, מ- 2012, (להלן: תקנות- הנחיות 2012), שהוצג בבית משפט קמא, צויין בהקשר לחנית רכב נכה : בחניה במקביל לכוון הנסיעה ימוקם הסמל בקצה מקום החניה הנגיש, בקצה המרוחק מהכוון שנכנסים אליו.

מכאן, קיים שוני באופן הצבת התמרור המורה על חנית רכב נכה בין תקנות 2012 לתקנות 2014.

4.כתב האישום (נספח א' לערעור), מייחס למשיבה עבירה על סעיף 10(א')(17) לחוק העזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו),התשס"ח-2008, בכך כי ביום 19.9.14 בשעה 09:49 ברח' בנימין ברחובות בוצעה העבירה.

התקנות התקפות ביום ביצוע העבירה הן תקנות 2012.

כל טענות המערערת לענין תקנות- הנחיות 2014 לרבות, מקום שקימת סתירה בין תקנות - הנחיות 2012 ,לתקנות - הנחיות 2014, גוברות תקנות- הנחיות 2014, נדחות מכל וכל.

5.בהגדרות , מתוך תקנות להנחיות להצבת תמרורים 2010 של משרד התחבורה צויין "סטיה קלה מאופן הצבתו של התמרור ,או, סימונו שאין בה כדי לשנות מתוכנו לא תגרע בתוקפו".

האמור לעיל, בא לומר כי תוכן התמרור, משמעות התמרור, מהות התמרור הם העיקר , ומקום שקימת סטיה קלה בהצבת התמרור אין בה כדי לאיין התמרור, ועל אף הסטיה שבהצבתו יש לפעול על פיו.

6.הנ ג דרך, חייב להיות ער לתמרורים השונים המוצבים בכוון נסיעתו, לקוראם תוך כדי נסיעתו ולציית להם חד משמעית.

4

משכך , היה על המשיבה בעת שנהגה בכוון נסיעתה, תוך שהיא מחפשת אחר מקום חניה, להיות ערה לתמרורים הניצבים או תלוים בכוון נסיעתה. אילו היתה עושה כן , בוודאי היתה מבחינה בקיומו של התמרור המתיר חנית רכב נכה בלבד. לנהיגת המשיבה לאחור בכוון נסיעתה, קדמה נהיגה בכוון נסיעתה, במהלכה היתה עליה החובה להבחין בתמרור.

אין לקבל טענת המשיבה לפיה כשהיא נוסעת וממוקדת בחיפוש חניה, לא ראתה התמרור, כטענת הגנה. טענה זו נדחית מכל וכל.

היה על המשיבה לאחר שחנתה (בנסיעה לאחור) להתכבד ולצעוד מספר מטרים בודדים לבדיקת מהותו של התמרור. אין בעובדת הצבת התמרור בקדמת החניה הנגישה , במקום בקצה מקום החניה הנגישה (על פי תקנות-הנחיות2012 ,שהיו תקפות במועד בצוע העבירה),כדי לפטור המשיבה מחובת הציות לתמרור. מהותו ותוכנו של התמרור קובעים את האיסור לחנות בחנית רכב נכה, הסטיה במקום הצבת התמרור כאמור, אינה מאיינת האיסור לחנות בחנית רכב נכה.

7. הערעור מתקבל.

אני מרשיעה המשיבה בבצוע העבירה המפורטת בכתב האישום.

התיק יחזור לבית משפט קמא , הצדדים יוזמנו לטיעונים לעונש.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ו, 01 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק לצדדים.