בית המשפט המחוזי עמד על כך ש"רק בנס" לא נפגעו אנשי כוחות הבטחון כתוצאה ממעשיהם של המערער ושותפיו, סקר פסיקה עדכנית בארועים דומים, בה הושתו עונשים דומים ואף חמורים יותר, וקבע מתחמי ענישה הולמים שאחד מהם (המתייחס לאישום הרביעי) סוטה במידת מה ברף התחתון שלו ממתחמי ענישה שנהגו עד אותה עת. בגוזרו את דינו של המערער לא התעלם בית המשפט המחוזי מגילו הצעיר של המערער (היה בן כ-18 וחצי שנים בעת הארועים), מעברו הנקי, מהודאתו המהירה במיוחס לו, מנטילת אחריות על ידו ומהחרטה שהביע, אך בסופו של יום סבר כי יש ליתן משקל רב יותר לחומרתן היתרה של העבירות ולנסיבות ביצוען בחבורה ולכאורה על בסיס אידיאולוגי.

הגם שאין להתעלם מהתסקיר החיובי ביסודו שהונח לפני בית המשפט המחוזי, לא ראינו מקום להתערב בגזר הדין. העונש שהושת על המערער אמנם חמור, אך יש בו כדי להלום את העבירות החמורות של המערער שבוצעו בחמישה ארועים שונים שהשתרעו על פני למעלה משלושה חודשים.

גם לא ראינו מקום לקבל את טענותיו של המערער לגבי חריגת הערכאה הדיונית ממדיניות הענישה הנוהגת, ככל שהיא נוגעת לקביעת מתחמי הענישה ההולמים. בסופו של יום השאלה הינה האם העונש משקף כהלכה את חומרת הארועים והעבירות, ואנו סבורים כי התשובה לשאלה זו חיובית.

הערעור נדחה איפוא.

ניתן היום, ‏ה' בחשון התשע"ח (‏25.10.2017).