החלטה

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי ברצח ביסוד נפשי של אדישות לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ונגזר עליו עונש של 18 שנות מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח, לצד ענישה נלווית. בבקשה שלפניי, מבוקש לעכב את ביצועו של עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור, בין היתר, בשל גילו המבוגר ומאחר שהוא "סובל מבעיות בריאותיות רבות", כלשונו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה ושמעתי בהרחבה את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לסיכויי הערעור.כידוע, נקודת המוצא היא כי עונש מאסר בפועל ירוצה מיד לאחר מתן גזר הדין, וכי אין בהגשת הערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצועו של עונש המאסר בפועל (ע"פ 3558/24 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (2.5.2024)‏). עיון בנימוקי הבקשה, על רקע מכלול נסיבות המקרה ולנוכח עונש המאסר הממושך שנגזר על המבקש, מלמד כי לא קמה הצדקה לחרוג מהכלל ולהורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר עליו.אשר למצבו הרפואי של המבקש, חזקה על שירות בתי הסוהר כי הוא ערוך ומזומן להעניק למבקש טיפול כנדרש, כפי שקבע בית המשפט המחוזי לאחר שהתייחס למצבו הבריאותי וכפי שעולה גם מעמדת שירות בתי הסוהר שהובאה בתגובת המשיבה.