ע"פ 4748/24

השופט דוד מינץ:

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים א' דראל, ס.נ; א' אברבנאל; וח' זנדברג) בתפ"ח 54937-05-21 מיום 29.1.2024 בו נגזרו על המערער 26 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

המערער הורשע לפי הודאתו בהסדר טיעון שניתנה לאחר שמיעת פרשת התביעה, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, המערער הגיע עם חבריו למסיבה של צעירים בליל ל"ג בעומר. הם נתבקשו לעזוב את המקום מפני שדובר במפגש פרטי. או אז, הדברים יצאו מכלל שליטה והמערער וחבריו החלו לתקוף את באי המסיבה. בתוך כך המערער פצע את אחד מהם באמצעות חפץ חד (להלן: הנפגע), ולאחר מכן הנפגע נדקר גם על ידי אחד מחבריו של המערער באופן חמור יותר והוא נזקק לטיפול רפואי מציל חיים.

המערער טען כי ניתן להסתפק בתקופה שבה שהה במעצר ובמסגרת חלופית נוספת, ואין מקום להשית עליו עונש נוסף. מנגד, המשיבה הגבילה את עצמה במסגרת הסדר הטיעון, לעתור לעונש מאסר בפועל של 24 חודשים, לצד הפעלה של מאסר מותנה בן 6 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער, מתוכו חודשיים במצטבר.

בית המשפט המחוזי העמיד את מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער על 24 עד 48 חודשי מאסר בפועל. באשר לגזירת עונשו של המערער בתוך המתחם, התייחס בית המשפט לחומרת המעשה; לנזק הגופני והנפשי שנגרם לנפגע; לעברו הפלילי של המערער, לרבות העובדה שבעת ביצוע העבירה היה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה; למאמצי השיקום שנקט; להמלצת שירות המבחן להשית עליו מאסר בדרך של עבודות שירות. על כן בסופו של דבר, תוך שקילת מכלול השיקולים, הועמד העונש על תחתית המתחם תוך הפעלת תקופת המאסר על תנאי כאשר מתוכה חודשיים ימים ירוצו במצטבר, ובסך הכול 26 חודשים.

בפי המערער טענות על אודות מתחם העונש ועל גזירת העונש בתוך המתחם. בעיקר בשים לב לחלקו המינורי באירוע; לכך שהנזק לנפגע נגרם בעיקר בשל מעשיו של חברו של המערער ולא בגללו; לחריגה מהענישה הנוהגת במקרים דומים; לכך שהמערער לקח אחריות על מעשיו; להמלצתו החיובית של שירות המבחן; לשהייתו של המערער במעצר ובמעצר בפיקוח אלקטרוני למשך תקופה ממושכת; לגילו הצעיר של המערער (כיום כבן 23); ולעובדה שלאחר שחרורו לחלופת מעצר חזר המערער לשהות במעצר מאחורי סורג ובריח למשך כשבועיים נוספים, אך בית המשפט לא ניכה ימים אלה מתקופת עונש המאסר שהושת עליו. בטיעון לפנינו הוסיף בא-כוח המערער שהמערער שילם מחיר כבד בדחיית הדיון בערעורו בשל אילוצי מלחמת חרבות ברזל ויש לזקוף גם זאת לזכותו.

המשיבה טענה מנגד כי דין הערעור להידחות מטעמי בית המשפט המחוזי תוך שהיא הסכימה לנכות מתקופת המאסר את ימי המעצר שלא נלקחו בחשבון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

דין הערעור להידחות, זולת לעניין ניכוי ימי המעצר שלא נלקחו בחשבון בעת הטלת עונש המאסר.

המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין או שנגזר עונש החורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (וראו: ע"פ 368/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (9.2.2025); ע"פ 436/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (19.12.2024)). אין להפריז בחומרה הרבה של המעשה שביצע המערער. הוא תקף יחד עם חבריו אדם צעיר תמים שלא עשה לו מאומה. בכך הוא פגע קשה בכבודו של הנפגע ובזכותו הבלתי ניתנת לערעור לשלמות גופו ולבריאותו. על כך יש להשית עליו עונש משמעותי (ע"פ 5778/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (4.11.2021)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בתקיפה ובדקירה באמצעות כלי חד, בשל סכסוך שהתגלע בעניין של מה בכך (ע"פ 8/16 חרירי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (16.8.2016); ע"פ 1259/19 גוטיז'ב נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (11.1.2021)); ובשים לב לכך שהמערער הורשע בעבר בעבירות תקיפה והיזק לרכוש שבגינן נגזר עליו מאסר על תנאי בר הפעלה של 6 חודשי מאסר. המערער טען לשיקולים שונים המצדיקים לגישתו התחשבות לקולא, אולם בית המשפט נתן משקל לשיקולים אלה ודומה כי הוא אף התחשב בהם באופן משמעותי. ולא למותר לציין כי העונש שהושת בסופו של דבר נכנס לגדרו של העונש שהוסכם כי המשיבה תעתור לו במסגרת הסדר הטיעון.

אין מקום אפוא להתערב בעונש. עם זאת, בהסכמת המשיבה ינוכו מתקופת מאסרו של המערער אותם ימים בהם שהה במעצר מלא שלא נוכו על ידי בית המשפט המחוזי. בכפוף לאמור, הערעור נדחה.

ניתן היום, א' חשוון תשפ"ו (23 אוקטובר 2025).