ע"פ 3333/24

לפנינו בקשה מטעם המערער לדחיית מועד התייצבות לריצוי עונש מאסר שהושת עליו - בארבעה חודשים.

ביום 8.1.2026 ניתן פסק דיננו, במסגרתו התקבל באופן חלקי הערעור שהגיש. מצאנו להקל בעונשו של המערער, כך שהלה ירצה 18 חודשי מאסר, תוך שהותרנו את יתר רכיבי גזר הדין בעינם. נקבע כי המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 1.2.2026.

כעת, המערער מבקש לדחות את מועד ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו. המערער מציין כי חלה החמרה במצבו הרפואי בעת האחרונה; וכן כי הוא זקוק לשהות נוספת לצורך התארגנות במישור הכלכלי ובמישור המקצועי - אשר יאפשרו לו להיערך לריצוי עונש המאסר. המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי טענות המערער, לרבות הטענה בדבר מצבו הרפואי והמסמכים שצורפו לתמיכה בה, אינן מצדיקות את דחיית מועד ההתייצבות לעונש מאסר.

דין הבקשה להידחות. מבלי להפחית מנסיבותיו של המערער - אין לומר כי הקשיים שעליהם הצביע חורגים מהקשיים הרגילים שעמם מתמודד מי שצריך להתייצב לריצוי עונש מאסר בפועל - במישור האישי, הכלכלי והתעסוקתי. האפשרות שהערעור שהגיש המערער לא יתקבל במלואו, וכי לכן הוא יצטרך להתייצב בפני עונש מאסר בסמוך לאחר הדיון בבית משפט זה - הייתה ידועה למערער זה מכבר, והיה מצופה כי יכלכל את צעדיו בהתאם. יתרה מכך, בפסק הדין ניתנו למערער למעלה משלושה שבועות נוספים עד למועד התייצבותו, אשר נקבע ליום 1.2.2026. יודגש כי מצבו הרפואי של המערער עמד בפני בית המשפט כשניתן פסק הדין - ואיננו מוצאים כי ההחמרה הנטענת במצבו מצדיקה את דחיית מועד התייצבותו למאסר. מכל מקום, חזקה על שירות בתי הסוהר כי יספק למערער מענה רפואי הולם בתקופת מאסרו.

לפנים משורת הדין - ניתנת למערער דחייה קצרה במועד ההתייצבות לצרכי התארגנות, למשך שבועיים ימים, לתאריך 15.2.2026. יתר פרטי ההתייצבות כמפורט בפסק דיננו מיום 8.1.2026.

ניתנה היום, י' שבט תשפ"ו (28 ינואר 2026).