1

הנשיא יגאל פליטמן

1.      לפני ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (השופטת אסנת רובוביץ - ברכש; חב"ר 32860-05-13) מיום 25.8.14, שלא לפסול עצמו מלדון בתביעת המערער וכן בקשה מטעם המערער להעביר את הדיון בתובענה מטעמו, בתיק חב"ר 32860-05-13, מבית הדין האזורי לבית הדין הארצי.

הרקע לבקשה

2.      עניינו של ההליך המתנהל בבית הדין האזורי הוא בתביעת המערער, שאינו מיוצג, נגד לאומית שירותי בריאות ומשרד הבריאות (להלן - המשיבים), שהוגשה לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994, בין היתר בנושא מימון טיפול פוטותרפי בים המלח והנסיעות הכרוכות בכך ומימון תרופת הלפיטור (Lipitor).

3.      ביום 21.11.13 התקיים דיון בתובענה, במסגרתו המליץ בית הדין האזורי לצדדים כי תתכנס ועדת חריגים (להלן - ועדת החריגים) לדון בעניינו של המערער וכי המערער יתקן כתב תביעתו באופן בו הטענות והעילות יטענו באופן תמציתי. ביום 1.12.13 התכנסה ועדת ערר של לאומית שירותי בריאות (להלן - קופת החולים) כדי לדון בבקשת המערער בהתאם למתווה בית הדין האזורי. בדיון מיום 20.5.14 ניתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה המערער יגיש כתב תביעה מתוקן תוך 45 יום ובכפוף להחלטה בדבר בקשה למתן פטור מאגרה יוגש כתב הגנה מתוקן. כמו כן הוסכם כי כתבי הטענות לרבות כתב התביעה המתוקן לא יעלו על 10 עמודים ועילות התביעה יהיו באופן תמציתי וברור.

2

4.      ביום 6.8.14 הגיש המערער לבית הדין האזורי בתל אביב - יפו, בקשה ארוכה לפסילת השופטת אוסנת רובוביץ ברכש. בבקשה הועלו טענות רבות וקשות נגד השופטת. המערער טען, בין היתר, כי השופטת התעלמה מפניות המערער לחייב את הנתבעים בהוצאות; השופטת מנעה דיון בהסכמות הצדדים מיום 21.11.13 לדון בנושא תרופת "ליפיטור"; השופטת מנעה רישום דברים הנאמרים בפרוטוקול הדיון; השופטת פעלה להדרתו של המערער מההליך בזמן שאישרה לנתבעים הארכות מועד; השופטת התעלמה מנוכחות המערער בדיון מיום 20.5.14, זאת "כדי להקשות אימים על התובע וייתכן ולהביא לסיום חייו.. מוקדם ככל האפשר" כלשונו; השופטת העירה, במעמד הדיון מיום 20.5.14, הערות המצדדות בהשארת קופת החולים לבדה בהליך; השופטת התעלמה מפגיעה אישית במערער, מצד קופת החולים בתגובותיה.

5.      בתגובת קופת החולים, מיום 19.8.14, נטען כי בקשת המערער אינה מבוססת על עילה שבדין לפסלות שופט. קופת החולים סברה כי בית הדין נוהג עם המערער, אשר אינו מיוצג, לכל אורך ההליך, באורך רוח ובסבלנות רבה.

6.      ביום 25.8.14 ניתנה החלטת השופטת אסנת רובוביץ ברכש בה נקבע כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה לפסלות ובתגובה, לא מצאתי כל בסיס לבקשה.

סבורה אני כי אין לבית הדין כל מניעה לדון בתיק זה באופן אובייקטיבי ומקצועי וללא משוא פנים, כפי שנעשה עד כה.

ככל שהתובע סבור שהחלטה כזו או אחרת שניתנה בעניינו על ידי בית הדין שגויה, פתוחה בפניו הדרך לפנות בהליך ערעור לבית הדין הארצי"

7.      ביום 9.9.14 הגיש המערער "הודעה בדבר ערעור על החלטת שופטת ברכש [שופטת] שלא לפסול את עצמה - לבית המשפט העליון". בהודעה נטען כי:

3

      "משהערעור כולל גם טענות בדבר התעללות: התעללות בתובע והעמדתו בסיכונים בריאותיים, מתנגד התובע להמשך שפיטה מהשופטת בהליך, בד בבד עם הפנייה לבית המשפט העליון ... כמו כן כולל הערעור אירוע חמור שהתרחש בבית דין זה ושעניינו התיק שבכותרת ועקב זאת נתון לסמכות נשיא בית משפט עליון ולשיקול דעתו והתייחסותו גם לזה ... אשר על כן מתבקשת המתנה להחלטה מבית המשפט העליון המייתרת גם את הדיון הקבוע ליום 11.9.14".

8.      בו ביום ניתנה החלטת השופטת רובוביץ - ברכש, בה נקבע כזאת:

"הודעת התובע מתקבלת. עם זאת, העובדה שהתובע הגיש ערעור על החלטתי שלא לפסול את עצמי בתיק (הגם שהסמכות קנויה לבית הדין הארצי לעבודה) - אין בה כדי לדחות את מועד הדיון הקבוע. תקנה 112ג(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 קובעת: 'בעל דין שבדעתו לערער על החלטה בעניין טענות פסלות או בעניין היתר ייצוג יודיע על כך לבית הדין ומשהודיע כך יימשך המשפט, זולת אם החליט השופט, המותב או הרשם, לפי העניין, מנימוקים שיירשמו, שיש להפסיקו'. בהתאם נקבע בפסיקה כי נקודת המוצא היא כי גם במקרה של ערעור על החלטת שופט בטענת פסלות, ימשיך בית הדין בניהול התביעה למעט מקרים חריגים (ראו למשל ע"ע 48316-12-12 אמה גרינברג - טרומדיה טכנולוגיות בע"מ, מיום 2.10.13). בענייננו, לא מצאתי טעם המצדיק את הפסקת בירור התיק בשל ערעור על החלטתי בטענת הפסלות"

ההליך בבית דין זה

4

9.      ביום 5.10.14 הגיש המערער ערעורו לבית דין זה "על החלטות השופטת מתאריך: 25.8.14 ותאריך 9.9.14, המצאה למערער ביום 21.9.14 השוללת את פסילתה". המערער פרס בערעורו את נסיבותיו האישיות הבריאותיות, וציין כי בעקבות החלטת השופטת רובוביץ ברכש, מיום 21.11.13, כונסה ועדת חריגים בקופת החולים, בנסיבות בהם למעלה משבע שנים, מאז מועד התחלת ההתוויה הטיפולית, לא שולם למערער תשלום כלשהו. המערער העלה בערעורו טענות כרימון, כנגד שופטת בית הדין האזורי וגורמים נוספים: המערער הלין כי השופטת לא התייחסה לתגובתו לפרוטוקול דיון ועדת החריגים, ובכך היטיבה עם קופת החולים וגרמה באופן אישי לעינוי בלתי פוסק למערער; המערער גרס כי השופטת רובוביץ ברכש לא דנה בהחלטותיה, ניהלה דיון סרק, והגבילה המערער במספר עמודי כתב התביעה המתוקן; המערער הלין כי כתבי בי - דין לא הומצאו לידיו; המערער טען כי השופטת "מתייחסת ב'כובד ראש' לבקשות" מטעם המשיבים ומאידך "מונעת השופטת העברת תשלום למערער, שכבר אושר בוועדה"; המערער סבר כי השופטת מפלה בינו לבין המשיבים ומעדיפה לנהל את ההליך המשפטי בלעדיו, וכי התנהלותה גורמת למערער לחצים קשים; המערער טען כי ביום 4.8.14, עת הגיע למסור בקשות מטעמו, לרבות בקשה לפסילת השופטת, מושא ענייננו, וכן תלונות ללשכת עורכי הדין נגד באי כוח קופת החולים ומשרד הבריאות התרחשה תקיפה פיזית כלפיו במזכירות בית הדין; המערער הלין כי הרשמת נתנה החלטה בבקשתו לפטור מאגרה כשנה וחצי לאחר הגשת הבקשה וכמפורט בערעור. המשיבים לא הגישו תגובתם לערעור פסלות שופט.

10.  ביום 14.10.14 הגיש המערער, לבית דין זה, "בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית הדין הארצי". במסגרתה ביקש המערער כי הדיון בעניינו יועבר מבית הדין האזורי לבית הדין הארצי מכוח הקבוע בסעיף 24(ג) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה).

דיון והכרעה

11.  לאחר שנתתי דעתי לטענות המערער, ולכלל החומר שהובא לפני, נחה דעתי כי כי דין הערעור להידחות. טעמיי לכך אבאר להלן.

12.  הלכההיאכי "מעצםהיותהבקשהלפסלותשופטבקשההמטילהצלכבדעל שופטאישיתועלמערכתהשפיטה, מתחייבותראיותמשמעותיותלשםהוכחת קיומהשלעילתפסלות" (ראו, למשל, עפ"ס 31944-03-12פנחסמורגנשטיין - בנקהמזרחי המאוחדבע"מ, ניתן ביום 4.4.2012). עילתהפסלותתיבחןבאמת מידה אובייקטיביתואיןדיבתחושתםשלבעליהדין ובאיכוחםאובהשקפתם הסובייקטיבית (ראו, למשל, עפ"ס 57019-01-11 ליאתחן -בן עליזהחןושות', ניתן ביום 21.2.2011, להלן - ענייןליאתחן). ככל שמדובר בתחושותיו ובהשקפותיו הסובייקטיביות של המערער, הרי אלה כלשעצמן אינן מקימות עילה לפסלות אב בית הדין (עפ"ס 27592-03-12 עמוס אפלברג - מכון היהלומים הישראלי IDI בע"מ, ניתן ביום 25.4.12 וכן עניין ליאת חן).

5

13.  טיעוני המערער אינם מבססים כל עילת פסלות. המערער העלה בערעורו טענות המבוססות על רגשות ותחושות, אשר אינן מגובות במסמכים. בין היתר טען המערער כי "השופטת מפלה בינו לבין המשיבים" וכי התחוור למערער כי השופטת מעדיפה הייתה לנהל את ההליך המשפטי בלעדיו. ייתכן כי בראייתו של המערער נוצר חשש, כי האופן בו נוהל ההליך והדיון מיום 20.5.14 מלמד על משוא פנים כלפיו, וכי השופטת מתייחסת בכובד ראש לבקשות המשיבים במובחן מהמערער. אולם חשש זה הינו לכל היותר חשש סובייקטיבי, נעדר תימוכין בכתובים. העילה לפסילתו של שופט, כאמור, היא חשש ממשי בדבר משוא פנים. המונח "ממשי" מכוון למסקנה אובייקטיבית ולא לתחושה סובייקטיבית. רגשותיו של המערער, המבוססים על תחושות ונעדרות בסיס עובדתי, אינם יכולים להקים עילת פסלות.

14.  לא מצאתי בהחלטותיו הדיוניות של בית הדין קמא משום הפליה בין הצדדים להליך. ההיפך הוא הנכון. החלטות בית הדין קמא מעידות על מאמץ של בית הדין קמא לשמוע עמדת המערער, שאינו מיוצג. אין הכרח כי יינתנו החלטות דומות בכל בקשה ופנייה לבית הדין. הדבר תלוי בנסיבות העניין ונתון לשיקול דעת בית הדין, אשר ניהול ההליך מסור בידיו. מעיון בתיק בית הדין האזורי עולה כי בית הדין העביר לעיון הצד שכנגד את תגובת המערער לפרוטוקול דיון ועדת החריגים. אין בהתנהלותו של בית הדין בדיון מיום 20.5.14 כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. פרוטוקול הדיון ממועד זה קצר ונעדר אמירות המיוחסות לבית הדין, על ידי המערער. כמו כן, הלכה היא כי "ככלל, באמירות לכאוריות במסגרת החלטת ביניים אין כדי ללמד כי דעתו של בית הדין ננעלה, וכי אין בידי מי מהצדדים לשכנע את בית הדין בעניין שבלב המחלוקת בתובענה העיקרית" (ראו, למשל, עניין ליאת חן, וכן עא"ח 14/08 רבקה אהרוני - הנהלת בתי המשפט, ניתן ביום 2.4.2008).

6

15.  זאת ועוד. ככלל, חזקההיא "כיהשופטהיושבבדין, מקצועיומיומןובידולבחוןאת הענייניםהמובאיםבפניוללאמשואפנים. אףכללהוא, כייינתןמשקלרבלעמדת השופטהסבורכיאינומנועמלישבבדין, וערכאתהערעורלאתתערבבחוותדעתו שלהשופטהסבורכיבידולנהלאתההליךבאובייקטיביות, אלאבמקרים קיצונייםבלבד" (עפ"ס 16943-11-11 חברהישראליתלמוביליםבע"מ -אבנרמאירי, ניתן ביום 26.1.2012 והאסמכתאותשם; וראוגם עפ"ס 28458-10-11 עמותתאנואר- אומיימהמחאמיד, ניתן ביום 10.11.2011 והאסמכתאותשם). כך גם במקרה זה, יש ליתן משקל רב לעמדת בית הדין האזורי, לפיה אין מקום לפסילתו, וכי אין מניעה בעיניו להמשיך לדון בתיק באופן אובייקטיבי וענייני. כנקבע בהחלטת בית הדין, מיום 25.8.14, "אין לבית הדין כל מניעה לדון בתיק זה באופן אובייקטיבי ומקצועי ללא משוא פנים, כפי שנעשה עד כה".

16.  נוכח האמור, לא מצאתיכי מתקיימות במקרה שבפני נסיבות אובייקטיביות המעלות חשש ממשי לקיומו של משוא פנים מצד בית הדין האזורי, משנסיבות המקרה אינן באות בגדר המקרים החריגים שבהם ערכאת הערעור תתערב בחוות דעתו של השופט הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות. איני סבור כי הופרכה החזקה לפיה בית הדין נותר פתוח לשכנוע, בכפוף לתשתית הראייתית ולטענות שיובאו לפניו בהליך העיקרי.

17.  אשר לבקשת המערער "להעברת הדיון בתובענה לבית הדין הארצי" מכוח סעיף 24(ג) לחוק בית הדין לעבודה, במסגרת הליך זה על פסלות שופט - דין בקשת המערער להידחות. אין חולק כי מצבו הרפואי של המערער קשה, אולם לא מצאתי כי עניינו של המערער נכנס לגדר הטעמים המנויים בסעיף 24(ג) מכוחן רשאי נשיא בית הדין הארצי להורות כי התובענה תתקיים בבית הדין הארצי.

18.    סוף דבר - הערעור נדחה. בנסיבות עניינו של המערער, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ה (29 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.