7. אכן, כטענת העוררת, במישור השיקולים צופי פני העתיד שביסוד הליכי המעצר, המעשים שבהם הודה המשיב והעבירה שבה הורשע עלולים ללמד על מסוכנות. זאת ועוד: משהודה המשיב והורשע, לא עומדת לו עוד חזקת החפות אשר עמדה לו במסגרת הליכי המעצר.

8. אלא שההליך העיקרי מצוי בשלב מתקדם, לאחר הכרעת הדין, ובהליך לקראת גזירת העונש. בשלב זה יש מקום ליתן מרחב שיקול דעת ניכר לבית המשפט הדן במגבלות על חירות המשיב במסגרת ההליך העיקרי. זאת שכן "ככל שההליך הפלילי קרב לתומו, ובהינתן תוצאתו הצפויה, כך יפחת המשקל שיש לתת לשיקולי מעצר - והפוך. הסיבה לכך נטועה ברצון למנוע מצב בו תתהפכנה היוצרות והליך המעצר, שהינו הליך נלווה להליך העיקרי, יסכל במידה כזו או אחרת את תוצאתו" (בש"פ 876/23 פלוני נ' מדינת ישראל (12.2.2023)). ברי כי בית משפט קמא הוא הגורם הרלוונטי לשקילת השיקולים הקשורים לעניין העונש, והשלכתם על שאלת היקף המגבלות שיש להטיל על חירות המשיב בשלב שעד סיום ההליך.

9. ודוקו: במסגרת שיקול דעת זה, על בית המשפט ליתן משקל גם לשיקולים צופי פני עתיד העומדים ביסוד הטלת מגבלות על חירות המשיב במהלך ההליך מעיקרא (השוו: בש"פ 5752/16 וורקו נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (4.8.2016)). אלא שבמקרה שכאן בית המשפט לא התעלם משיקולים אלה, ולא נעתר לבקשת המשיב לאפשר לו לצאת לעבודה. בית המשפט הקל במגבלות במידה, והורה על עריכת תסקיר מעצר בנוגע לאפשרויות הקלה נוספות. החלטה זו יכולה לעמוד גם כאשר היא נבחנת לאור השיקולים הנזכרים, ובמנותק מהשיקולים הקשורים לעניין המשך ההליך. לעניין זה די בהודאתו של המשיב, אשר עשויה כשלעצמה ללמד על הפחתה במסוכנותו.

10. בשולי הדברים יוער כי החלטת בית משפט קמא ניתנה ביום 13.7.25 בשעות הבוקר המוקדמות, ובמסגרתה הוא הורה כי היא תיכנס לתוקף היום 15.7.25 בשעה 10:00. למרות זאת העוררת הגישה את עררה רק אתמול בשעה 16:10. בשים לב למהות העניין, ולכך שלא מדובר בערר מורכב במיוחד, מצופה היה כי הוא יוגש מוקדם יותר, באופן שיאפשר גמישות בקביעת מועד הדיון בו בטרם שינוי המצב הקיים.

11. הערר נדחה אפוא.

12. ניתן לבקש לערור על החלטה זו בתוך 30 ימים.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשפ"ה, 15 יולי 2025, בהעדר הצדדים.