עמ"ת 60558-08-25

1. ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 11.8.2025, במ"ת 26143-05-25 (השופטת ג' ציגלר).

2. ביום 12.5.2025, הוגש כתב האישום נגד העורר, אשר יִחֵס לו שורת עבירות של מעשים מגונים באחותו הקטינה. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען, כי יש בידי המשיבה ראיות המוכיחות לכאורה את אשמתו של העורר; כי המסוכנות הנשקפת ממנו רבה, וכי אין בנמצא חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את המסוכנות האמורה. בתום דיון, בו ביום, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת. למען השלמת התמונה אציין, כי במסגרת הליך נוסף, המתנהל בבית משפט השלום בקריות, הורשע העורר ביום 15.7.2024, בעקבות הודאתו, במעשה מגונה באישה אחרת (ת"פ 13543-12-22; השופטת ס' פולג-קימלוב).

3. ביום 4.6.2025, התקיים דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בסופו, קבע בית המשפט המחוזי כי "התשתית הראייתית הקיימת בתיק מקימה יסוד סביר להרשעת ה[עורר] בעבירות המיוחסות לו", וכי "מתקיימת גם עילת מעצר". לצד זאת, על מנת לבחון היתכנות שחרורו לחלופת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר לבחינת מסוכנותו של העורר. ביום 1.7.2025 הוגש תסקיר המעצר, ובו המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אביו. בעקבות זאת, בתום דיון שהתקיים ביום 22.7.2025, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר משלים, שיבחן את אפשרות מעצרו של העורר באמצעות איזוק אלקטרוני, בין אם בבית אביו, בין אם במסגרת של "בית חם", שהוצעה על-ידי בא-כוחו. ביום 5.8.2025 הוגש התסקיר המשלים, ובו חזר שירות המבחן על המלצתו השלילית, משמצא כי הוספת פיקוח אלקטרוני לא תפיג די הצורך את הסיכון הנשקף מן העורר. בסופו של דיון נוסף, שהתקיים ביום 11.8.2025, קיבל בית המשפט את המלצת שירות המבחן, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. לצד זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי יהיה מקום לבחינה מחודשת של ההחלטה, לאחר שמיעת עדותה של המתלוננת בהליך העיקרי.

מכאן הערר שלפנַי.

4. בדיון על-פה בערר, שב העורר על עמדתו, שלפיה יש מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני, במסגרת 'בית חם'. לטענתו, חלופה זו מפיגה די הצורך את המסוכנות שעליה הצביע שירות המבחן, ותואמת את המקובל בפסיקה. עוד נטען, כי יש לשקול לזכותו את גילו הצעיר, ואת שירות המילואים האינטנסיבי שביצע בעת האחרונה. מנגד, ב"כ המשיבה עמד על המסוכנות המשמעותית הנשקפת מהעורר, שנלמדת מכך שהעבירות המיוחסות לו בוצעו לכאורה גם אחרי שהורשע בעבירה דומה, בהליך המקביל. עוד הדגיש ב"כ המשיבה את התרשמות שירות המבחן, שלפיה העורר אינו פתוח לטיפול, מתחמק מאחריות, ומתאר את מעשיו באופן מניפולטיבי.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מזה ומזה, בכתב ובעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר - לדחייה. המעשים המיוחסים לעורר - חמורים ביותר; המסוכנות הנשקפת ממנו, בעטיים - ברורה מאליה (ראו: עמ"ת 53836-09-24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (14.10.2024); עמ"ת 34594-12-24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (23.12.2024)). מובן, כי נתוניו האישיים של העורר אינם שליליים בלבד; שירותו הצבאי הֶעָנֵף - ראוי לשבח. ברם, לא ניתן להתעלם מכך שחלק מן העבירות המיוחסות לעורר בוצעו, על-פי המיוחס, בה בשעה שהתנהל לגביו הליך פלילי, במסגרתו הודה בביצוע עבירה דומה; מובן, כי לעובדה זו חשיבות רבה לעניין מעצרו. לכך יש להוסיף את התרשמותו השלילית של שירות המבחן, המכבידה אף היא על אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. לבסוף, ראיתי לנכון לציין כי עיון בהליך המעצר מלמד על שני מקרים שונים, בהם פנה העורר למתלוננת באולם בית המשפט, בסיום הדיונים, במילים קשות ומאיימות. גם בכך יש להעיד על מסוכנותו - כלפיה ובכלל - ועל הצורך להותירו לעת עתה מאחורי סורג ובריח.

הערר נדחה אפוא בזאת.

ניתנה היום, י"ד אלול תשפ"ה (07 ספטמבר 2025).