עמ"ת 23115-01-26

1.  בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.12.2025 (מ"ת 1623-08-25, השופט ז' פלאח). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.  ביום 3.8.2025 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי (ת"פ 1614-08-25). מבלי לפרט, כתב האישום מייחס לעורר מעורבות באירוע אלים וחמור, ובהתאם לכך את העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק זה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה לפי סעיף 447(ב) לאותו החוק, וכן שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לו.

3.  העורר נעצר ביום 18.7.2025 ובהמשך, בד בבד עם הגשתו של כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו. בבקשה צוין כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר במיוחס לו בכתב האישום, לרבות תיעוד ממצלמות אבטחה ומסמכים רפואיים שונים. כן צוין כי קמה בעניינו של העורר עילת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), הנלמדת מנסיבות ביצוע העבירות, וכי בשים לב כך שמעשי האלימות האמורים בוצעו באמצעות נשק קר (סכין), קמה גם חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לאותו החוק. לבסוף צוין גם כי קמה בעניינו של העורר גם עילת מעצר של חשש לשיבוש הליכי משפט לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

4.  ביום 13.8.2025 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבקשה האמורה. במהלך הדיון בא-כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. בו ביום, בית המשפט המחוזי הורה על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, לצד שמירת זכותו של העורר לבקש לבחון חלופת מעצר בהמשך הדרך (השופטת א' אימבר).

5.  ביום 2.9.2025 הוגשה בקשה מטעם העורר לבחון חלופת מעצר בעניינו. על רקע בקשה זו, ביום 15.9.2025 התקיים דיון נוסף בעניינו של העורר ובסופו הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר מעצר (השופט פלאח).

6.  ביום 27.10.2025 הוגש התסקיר האמור מטעם שירות המבחן. בתמצית, בתסקיר צוין כי לחובתו של העורר שתי הרשעות קודמות הכוללת עבירות של החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית. שירות המבחן העריך כי העורר נחשף מגיל צעיר לחברה שולית וכי הוא נעדר גורמי תמיכה יציבים. עוד פורט בתסקיר לגבי העורר עצמו כי הוא בעל דימוי עצמי נמוך ודפוסים אימפולסיביים וכי הוא סיגל לעצמו אורח חיים התמכרותי. שירות המבחן אף התייחס במסגרת התסקיר לנסיבותיו הרפואיות של העורר, וציין כי בעקבות השימוש בסמים מצבו הלבבי הורע. על רקע האמור, שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות עבירות דומות מצדו של העורר, אם כי שילובו בהליך טיפולי עשוי להפחית את הסיכון הנטען. בסיכומו של דבר, שירות המבחן המליץ להפנות את העורר לריאיון בקהילה הטיפולית "אילנות" שלאחריו יוגש תסקיר משלים.

7.  מבלי לפרט, בסופו של דיון שהתקיים ביום 3.11.2025, וחרף התנגדותה של המשיבה, הורה בית המשפט המחוזי כי העורר יופנה לריאיון האמור. ביום 7.12.2025 הוגשה בקשה לדחיית מועד דיון מטעם העורר, ובה צוין כי העורר הופנה לראיון גם בקהילת "מלכישוע". בו ביום, בית המשפט המחוזי התיר לקיים את הריאיון שנקבע לעורר.

8.  ביום 22.12.2025 הוגש התסקיר המשלים מטעם שירות המבחן. בתסקיר צוין כי העורר השלים בהצלחה את הריאיון לקהילת אילנות, אך קבלתו נדחתה בשל סיבות רפואיות. ביחס לריאיון בקהילת מלכישוע, שירות המבחן ציין כי העורר נמצא מתאים לקליטה בתכנית. כמו כן, צוין כי המפקחים שהוצעו על-ידי העורר נבחנו על-ידי שירות המבחן, מבינים את מלאכת הפיקוח ומתאימים לשמש כערבים מגבים לחלופת המעצר. בסיכומו של דבר, שירות המבחן המליץ על העברתו של העורר לקהילת מלכישוע, לצד הטלת צו פיקוח לתקופה של שישה חודשים.

9.  ביום 23.12.2025 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי על רקע התסקיר המשלים שהוגש ובו נשמעו טענות הצדדים. בא-כוח העורר טען כי יש לקבל את המלצתו של שירות המבחן ולהורות על העברתו של העורר לקהילת מלכישוע. בהקשר זה נטען כי מעשיו של העורר בוצעו בעודו תחת השפעת סם, כי העורר אינו אדם אלים ביסודו, וכי חלופת המעצר המוצעת מאיינת את המסוכנות הנשקפת ממעשיו. מנגד, באת-כוח המדינה טענה כי לא ניתן לתת אמון בעורר. כמו כן, נטען כי העורר לא עומד בתנאים שנקבעו בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה, פ"ד סד(3) 101 (2011) (להלן: הלכתסויסה), וכי פוטנציאל ההצלחה של ההליך הטיפולי הוא נמוך. עוד ציינה באת-כוח המדינה כי חלופת המעצר המוצעת אינה יכולה לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר.

10.  בהחלטה הנזכרת בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי הורה כאמור על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי התרשם כי החלופה המוצעת אינה מתאימה בשים לב לקושי לתת אמון במשיב, ובעיקרו של דבר קבע כי יש להחיל במקרה זה את הלכת סויסה.

11.  הערר שבפני נסב על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, העורר טוען כי הוא עמד בנטל להוכיח כוונה כנה בדבר רצונו להיגמל מסמים וכי לא היה מקום לסטות מהמלצתו של שירות המבחן. העורר מוסיף ומדגיש כי מעשיו בוצעו תחת השפעת סם. כן ניתן דגש למצב הלבבי של העורר שנובע גם מהשימוש בסמים וגם מן הרקע הרפואי המשפחתי, באופן שמעניק משנה תוקף לחשיבות הנודעת להתמודדות עם בעיה זו בדרך של הליך טיפולי.

12. הדיון בערר התקיים בפני ביום 14.1.2026. מבלי לפרט, יצוין כי בעיקרו של דבר חזרו הצדדים על טענותיהם כפי שתוארו לעיל.

13. לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הערר להתקבל. זאת, לאחר שראיתי לייחס משקל משמעותי למצבו הרפואי של העורר. זהו מקרה מיוחד שבו תסקיר שירות המבחן מתייחס במפורש למצב הרפואי הרגיש שאליו נקלע העורר במובן זה שהשימוש בסמים דרדר את מצבו הלבבי, וזאת כאשר קיים רקע משפחתי לבעיה (אמו נפטרה ממחלת לב בגיל צעיר). לצדו של שיקול מיוחד זה, שגובל בפיקוח נפש, ישנה המלצה ברורה של שירות המבחן ביחס להליך הטיפולי, תוך התרשמות מנכונותו של העורר להתמסר לכך, ואף לאחר שזה עבר בהצלחה ריאיון לקהילה טיפולית נוספת (שהשתלבות בה לא צלחה מסיבות רפואיות). יש בכל זאת כדי להטות את הכף לעבר קבלת הערר כחריג.

14. אני מורה אפוא על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מתן הוראות משלימות בכל הנוגע להעברתו של העורר להליך טיפולי בקהילת מלכישוע, בתנאים שייקבעו על-ידו.

15. עם חתימה אוסיף כי על העורר לעשות ככל שביכולתו כדי לנצל את ההזדמנות המיוחדת שניתנת לו כאן.

ניתנה היום, ד' שבט תשפ"ו (22 ינואר 2026).