עמ"ת 22905-05-25

העורר נעצר עד לתום הליכי המשפט נגדו בגין ביצוע עבירות נשק - נשיאת נשק, ירי בנשק חם וניסיון לקשר לפשע. לפי הנטען העורר ירה ביום 22.7.2023 בנשק חם בעת חתונה שהתקיימה באיו"ש ובחלוף כשנה עסק בתכתובת שעניינה מכירת תחמושת.

לא הייתה מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס האמור בכתב האישום. במסגרת ההליך בבית משפט קמא הוגש תסקיר מעצר על אודות העורר בו הומלץ על שחרורו לחלופת מעצר בבית הוריו בכפר מנדא ובפיקוחם. בית המשפט המחוזי לא אימץ את המלצת שירות המבחן בשל המסוכנות הגלומה במעשיו של העורר.

העורר משיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי בטענו כי בית המשפט שלל מראש ובלי בחינה פרטנית את שחרורו וכי לא שקל את הנסיבות האופפות את המקרה; את מקום ביצוען של העבירות; את גילו הצעיר; את העובדה שהנשק לא היה שלו כי אם של אדם אחר והוא הוחזר לאותו אדם; ואת התקופה הארוכה שבה שוהה העורר במעצר מלא.

העבירות המיוחסות לעורר אינן פשוטות כלל ועיקר. מדובר בירי בנשק חם במהלך חתונה. בחלוף פחות משנה עסק העורר בתכתובת שעניינה מכירת תחמושת. על פי הנטען עבירת הנשק המיוחסת לעורר לא נולדה יש מאין. עיסוקו בכך. בנסיבות מעין אלו, על פניו נשקפת מהעורר מסוכנות לא מעטה. על כן לא לפלא שבית המשפט המחוזי בחר שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן. אכן חשיבות רבה יש לעמדת שירות המבחן (עמ"ת 53700-02-25 אבו זאיד נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (19.3.2025)). ואולם, בית המשפט אינו כבול להמלצה (עמ"ת 55163-02-25 מדינת ישראל נ' גלמודי, פסקה 28 (25.2.2025)). לפיכך לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשפ"ה (21 מאי 2025).