עמ"מ 71121-05-25

זהו ערעורלפי סעיף 7(א) לחוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: החוק) על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיא א' לוי) במ"מ 35687-05-25 מיום 26.05.2025.

בגדרה של ההחלטה, אושר במלואו צו מעצר מינהלי שהוצא למערער על-ידי שר הביטחון, מכוח סמכותו לפי סעיף 2(א) לחוק, במסגרתו הורה השר על מעצרו של המערער מיום 14.05.2025 ועד ליום 29.10.2025. בהתאם לסעיף 5 לחוק נקבע בהחלטה, כי דיון תקופתי בעניינו של המערער יתקיים ביום 25.08.2025.

הפרטים הרלוונטיים, הן לעניין החומר הגלוי; הן לעניין טענות הצדדים בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, לרבות זה שנעשה במעמד צד אחד ובהשלמת הטיעון מטעם המערער; והן לעניין עברו הפלילי של המערער - הובאו בהחלטתו המקיפה של בית המשפט המחוזי, האוחזת שבעה עמודים, אשר אסורה בפרסום. בכפוף לכך אציין כי תחילה נעצר המערער באפיק פלילי אך נוכח אופי הראיות שנאספו מעצרו הוארך באפיק המינהלי. לפי החומר החסוי המערער אף נחקר בחשד לחברות בארגון טרור ומגע עם סוכן זר. צד לצד ראיות נוספות שנסקרו על-ידי בית המשפט, ועבר פלילי שעניינו חטיפת נשק מחייל בגינה ריצה המערער עונש מאסר של 6 שנים. בית משפט קבע כי החומר החסוי "מלמד בבירור על כוונותיו של ה[מערער], ובפרט על ניסיונותיו להתסיס, להמריד ולפעול באורח אלים ומלחמתי כלפי 'ציונים'"; וכי הוא "מבסס היטב את הטענה שלפיה ה[מערער] היווה וממשיך להוות סיכון לביטחון המדינה". לא למותר לציין, כי בית המשפט הבהיר שטענות המערער נבחנו בדיון במעמד צד אחד, ודעתו של בית המשפט נחה מהתשובות שהתקבלו.

ממבט על אציין, כי מטבע הדברים המדינה טענה ועודנה טוענת כי להערכתה רמת הסיכון הביטחוני הנשקפת מן המערער היא גבוהה ומיידית. מנגד, המערער טען ועודנו טוען כי אין תשתית למעצרו המינהלי, לבטח לא לפרק זמן של חצי שנה, שכן החומר בעניינו ישן או תמים לחלוטין, ומשכך יש להורות על שחרורו לאלתר; או, לחלופין, להורות על השמתו בחלופת מעצר שפגיעתה בו פחותה. כן טען המערער לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות; לנפקות העובדה שהוא 'אך' זומן לשיחת בירור בשירות הביטון הכללי; וכי לא הוצא צו איסור למניעת מפגש. כל אלו, לטענתו, מלמדים כי לא נשקף ממנו סיכון המצדיק את המשך מעצרו המינהלי מאחורי סורג ובריח.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 09.06.2025, שמעתי את בא-כוח המערער בהרחבה ועיינתי בהסכמתו בחומר החסוי ואף קיימתי דיון במעמד צד אחד. כמו אכן האזנתי בקשב רב לדברי בא-כוח המשיבה ולגורמי הביטחון. מכאן הכרעתי.

לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, אך זאת בכפוף לכך שהדיון לצורך 'עיון תקופתי מחדש' בעניינו של המערער יתקיים לא יאוחר מיום 13.07.2025. במסגרת הדיון התקופתי, בית המשפט המחוזי יוסיף ויידרש להצדקות להמשך מעצרו של המערער, בדקדקנות, בשים לב לראיות בנדון דידן.

טרם חתימה אזכיר מושכלות ראשונים בהקשר אחרון זה.

כפי שציינתי אך לאחרונה "מעצרו המינהלי של כל אדם, קל וחומר תושב ישראל, מבלי שהלה נחשף לחומר הראיות שעל בסיסו הוא נעצר ומבלי שקיימת כוונה להעמידו לדין - מעורר קשיים לא מבוטלים [...] ברם, לעיתים, אין מנוס מכך". לא בכדי, אפוא, הלכה היא עמנו כי הביקורת השיפוטית בנדון מחייבת, בפן המהותי, בחינה של המסוכנות במבט צופה פני עתיד, וזאת לאור דיות, טיב ומאסת הראיות הנדרשות להצדקת שלילת חירותו של העציר. כמו כן, בפן הדיוני, על בית המשפט לשים עצמו כסניגור של העצור לשעה, ולבחון בעין ביקורתית את החומר החסוי, לשאול שאלות; לדרוש הבהרות; להטיל ספק; ולנתח את הדברים לעומקם. כל זאת בשל החסך הראייתי המובנה בהליך המעצר המינהלי, שנובע מתוקף חיסיון הראיות, אשר מכוחו נמנעת מן העציר ובא-כוחו האפשרות לראות את המסד להחלטת המעצר לאשורו (ראו: בג"ץ 9441/07 אגבר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פ"ד סב(4) 77, 92 (2007); עמ"מ 8607/04 פחימה נ' מדינת ישראל פ"ד נט(3) 258, 262 (2004)).

סוף דבר: בנתון להקדמת המועד לביקורת שיפוטית עתית, הערעור נדחה.

ניתן היום, י"ט סיוון תשפ"ה (15 יוני 2025).