1

לפני כב' השופטת ורדה מרוז - סג"נ

נוכחים:

ב"כ העורר - עו"ד מירי אוזן-קליימן

ב"כ המשיבה - עו"ד שלי היאט

העורר הובא על ידי שב"ס

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

לא ראיתי מקום לקבל תשובת המשיבה.

לאחר שעיינתי באורח יסודי בהודעת הערר ושמעתי ארוכות את טיעוני ב"כ העורר הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא שמעוגנת היטב בדין ובפסיקה.

כתב האישום מייחס לעורר 7 אישומים ולפיהם במספר רב של מועדים שנע בין 20 ל-40 מועדים, מכר העורר סם מסוג קנביס לקטין כבן 17 וכן במהלך שנת 2015, במספר רב של מועדים כמדי יום יום, מכר העורר סמים מסוג קנביס לקונה נוסף. ובנוסף מיוחסים לעורר שני אישומים שעניינם אספקת סם ללא תמורה.

בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, בחן בימ"ש קמא בחון היטב לאורך תקופה ארוכה את שאלת החלופה, לרבות קבלת שני תסקירים ארוכים ומפורטים בגדרם נבחנו 11 ערבים, עד אשר הגיע לבסוף למסקנה כי לא התקיימו בעורר התנאים המצדיקים את שחרורו.

2

בימ"ש קמא הטעים בהחלטתו כי על פי התיקון לחוק המעצרים (סעיף 22 ב(ב)) כאשר שוקלים מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני יש לעשות כן אגב העלאת טעמים מיוחדים. בצדק קבע ביהמ"ש כי אין בנסיבותיו האישיות של העורר, קרי, גילו או עברו שאינו מכביד משום תנאים מיוחדים, קל וחומר כאשר הרקע לביצוע העבירות מקורו באינטרסים כלכליים, אף לא בשל התמכרות לסם.

ב"כ העורר הפנתה לפסיקת ביהמ"ש העליון בגדרה שוחררו נאשמים בעבירות דומות ואף חמורות יותר למעצר תחת איזוק אלקטרוני. כידוע כל מקרה נבחן לגופו ולפי נסיבותיו. כך לשם הדוגמא, בבש"פ 4803/12 ציין ביהמ"ש העליון כי הנאשם עבר כברת דרך ממועד ביצוע העבירה אשר די בה כדי לתת בו את האמון הנדרש לצורך שחרורו לחלופת מעצר. אין המקרה דנן חל על ענייננו בגדרו שירות המבחן לא נותן אמון נכון לעת הזו בעורר כלל ועיקר.

טרם סיום אציין כי חומרת יתר יש בעבירות שביצע העורר לכאורה דווקא על שום העובדה שחלק ניכר מעסקאות הסם בוצעו כלפי קטין.

די בכל הנתונים הללו כדי להותיר את החלטת בימ"ש על כנה. לפיכך הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום כ"ו אב תשע"ה, 11/08/2015 במעמד הנוכחים.