עמ"ת 19962/03/14 – מדינת ישראל נגד יהודה ביטון
בית המשפט המחוזי בבאר שבע |
|
|
|
עמ"ת 19962-03-14 מדינת ישראל נ' ביטון(עציר)
|
1
בפני |
|
|
עוררת |
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד דקלה סרן, תביעות דרום |
|
נגד |
||
משיב |
יהודה ביטון (עציר) ע"י ב"כ עו"ד אבנר שמש
|
|
החלטה |
רקע עובדתי ודיוני
1. לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, כבוד השופט י.עטר, מיום 9/3/14, לפיו, הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בדמות "מעצר בית" בבאר שבע.
2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין ותקיפה סתם. בכתב האישום נטען, כי ביום 17/1/14, עת חצו המתלוננת ואחרים את הכביש מחוץ למועדון "הברקה" בבאר שבע, הגיח המשיב עם רכבו בנסיעה מהירה לעברם. לאחר שאחדים מהאחרים צעקו לעבר המשיב על אופן נהיגתו, יצא המשיב מהרכב, ופנה בחמת זעם לעבר המתלוננת והאחרים. המתלוננת, אשר לה היכרות מוקדמת עם המשיב, פנתה למשיב וניסתה להרגיעו, אולם המשיב דחף אותה. בהמשך, ניגש המשיב לרכבו, נטל סכין וניגש לעבר המתלוננת והאחרים. משניסתה המתלוננת שוב להרגיעו תוך שהיא אוחזת בו, פצע המשיב את המתלוננת בפניה באמצעות הסכין, דחף אותה ונמלט עם רכבו מהמקום.
2
3. בד בבד עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בית משפט קמא בהחלטתו המפורטת והמנומקת מיום 11.2.14, קבע דבר קיומן של ראיות לכאורה, שעיקרן הודעת המתלוננת והאחרים, וכן הודייתו "במקצת" של המשיב לפיה הוא אחז בסכין בעת העימות, אף כי הכחיש כל תקיפה. אשר לסתירות בדברי העדים נקבע, כי אכן קיימות מספר סתירות, אולם אין המדובר בפרכות של ממש שיש בהן כדי לשלול קיומן של ראיות לכאורה. אשר לעילת המעצר, נקבע כי קמה כנגד המשיב עילת מעצר מחמת חזקת המסוכנות הסטטוטורית, וכי חזקת המסוכנות מתעצמת נוכח נסיבות המעשה ועברו הפלילי המכביד של המשיב. בית המשפט קמא הורה על קבלת תסקיר מעצר אשר ייבחן היתכנותה של חלופת מעצר.
4. שירות המבחן בתסקיר מיום 6/3/14 בא בהמלצה להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית אמו. וכך, ביום 9/3/14 הורה בית המשפט קמא על שחרורו של המשיב לחלופה שנבחנה - בבית אמו בבאר שבע בפיקוחה ובפיקוח אחיו ובן דודו של המשיב, איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית, התחייבות עצמית וערבות צד ג', צו פיקוח מעצרים למשך שישה חודשים ופסילת רישיון נהיגה עד תום ההליכים, ומכאן ערר המדינה.
טיעוני הצדדים בערר
ראיות
5. בטרם אדרש לטיעוני המדינה במסגרת הערר, יש להתייחס לטיעוני הסנגור בתשובתו, כי הוא חולק על קביעת בית המשפט השלום בדבר הראיות. ב"כ המשיב, כאמור, אינו חולק על קיומן של "ראיות לכאורה", אך מוצא בהם חולשות של ממש, אשר לשיטתו אינם מאפשרים הוראה בדבר מעצר עד תום ההליכים. הסנגור טען כי ישנם עדים אובייקטיבים שלא נחקרו במשטרה, שגרסתם להשתלשלות האירועים שונה מזו של עדי התביעה. בנוסף, זירת האירוע מרושתת במצלמות אבטחה, וסרטוני המצלמות מתעדים תמונה שונה מהנטען בכתב האישום.
6. לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהונח בפניי ובהחלטתו המפורטת של בית המשפט קמא, מסקנתי היא כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה ולא נפלה טעות בקביעת בית המשפט קמא.
7. אין חולק שהמשיב נסע בסמוך למועדון "הברקה" בבאר שבע, ולאחר שאחד מהאחרים העיר לו על אופן נהיגתו, יצא מהרכב כשברשותו סכין יפנית, כאשר בהמשך הוא נופף בסכין- המשיב עצמו הודה הן בחקירתו והן בעימותים כי אחז בסכין. אולם, יש מחלוקת לגבי השאלה מי השתמש באלימות.
3
8. מסכת הראיות לכאורה מתמקדת בהודעות המתלוננת, והודעותיהם של האחרים שהיו עמה: חברתה- ד. ב. צ., אשר מסרה כי לא ראתה את אירוע הדקירה, אולם הבחינה במשיב מחזיק בסכין, ולאחר שהדף את המתלוננת, הבחינה במתלוננת מוטלת על הרצפה ודם ניגר על פניה כתוצאה מחתך. דברים דומים מסרה גם העדה ק. י.. ר. פ.- אחיה של המתלוננת, א. א. וא. מ., מסרו בהודעותיהם כי לא הבחינו ברגע הדקירה, אך תיארו את השתלשלות האירועים שקדמה לדקירה. לא מצאתי שהסתירות לכאורה בהודעות העדים ביחס לתיאור השתלשלות האירועים שהובילו לאירוע הדקירה, מקעקעות את "הגרעין הקשה" בחומר הראיות.
9. אשר לטענת ב"כ המשיב לפיה עדים אובייקטיבים אחרים לא נחקרו במשטרה - יש בה ממש. אמנם בשלב הראשון לא מצאתי כי הייתה הצבעה קונקרטית על עדים אובייקטיביים מסוימים שיכולים היו לשפוך אור על האירוע המהיר, אך משמצא הסנגור עד אובייקטיבי, חובה היה על המשטרה לחקור אותם (מכתב הסנגור מיום 16.2.14). יתרה מזו, את שמצא הסנגור יכולה הייתה, וצריכה הייתה, המשטרה לעשות לפניו. לעניין מצלמות, לא מצאתי הצבעה על מצלמה קונקרטית. מובהר, כי אם הסנגור יצביע על מצלמות קונקרטיות, אכן חובה על המדינה לנסות להפיק מהם פלט תוך זמן סביר, שמא ישליכו על הראיות.
10.תשובת המדינה לפניית הסנגור לפיה "התיק שהוגש לאחר שנאספו ראיות ברמה המספיקה להרשעה מעל לכל ספק סביר", אינה תשובה הראויה להישמע מפי משטרת ישראל, במקרה שכזה. שכן, עיקרו של האירוע מבוסס על גרסאות הצדדים. אמנם יש עדים רבים מצד אחד, ורק אחד מצד שני, ואמנם ישנם ממצאים התומכים בגרסת עדי התביעה (במרכזם החתך בפנים), אך עדיין, כאשר מדובר רק בעדים מעורבים חובה לעשות כל מאמץ לאתר ראיות אובייקטיביות שיש בהן כדי להכריע. תמוהה עמדת המדינה אשר סבורה שיש לה מספיק משאבים כדי להחזיק המשיב במעצר עד תום ההליכים לאורך חודשים, אך אין לה מספיק משאבים לעבודתו של חוקר למשך מספר שעות להשלמת החקירה כמבוקש על ידי הסנגור.
11.יודגש, בהנחה שלא יימצא בראיות הנוספות שיש לגבות ממש, הראיות עתה הן טובות, מעל ומעבר לנדרש לצורך מעצר עד תום ההליכים. המדינה תבצע ההשלמות תוך 14 יום. אם יתברר שיש ראיה היכולה לשנות את האיזון, תעמוד לסנגור עילה לעיון חוזר. המשך הדיון הוא על יסוד ההנחה כי הראיות הן ראיות טובות.
טענות הצדדים לגוף הערר
12.המדינה סבורה, כי בית המשפט קמא שגה עת הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לגישתה, מעיש המשיב לכאורה, עת נהג בצורה בריונית וחסרת מעצורים תוך שימוש בנשק קר, וגרם לפציעתה של המתלוננת אשר נזקקה לטיפול רפואי, מעידות על רמת מסוכנות גבוהה הנשקפת מהמשיב. המדינה הצביעה על החשש הכבד שהביעה המתלוננת לשלומה ולשלום אחיה הן בחקירותיה במשטרה והן בפני שירות המבחן. עוד לעניין זה נטען כי חלק מהעדים לא הסכימו לערוך עימות עם המשיב בשל חששם ממנו.
4
13.המדינה הפנתה לעברו הפלילי העשיר של המשיב, אשר לגישתה יש בו כדי להעצים את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו. לחובת המשיב הרשעות בעבירות אלימות, אחזקת נשק וסחר בסמים. עוד הפנתה המדינה לתסקיר שירות המבחן לפיו התרשם השירות שהמשיב פועל ללא שיקול דעת מעמיק, באימפולסיביות ועל פי דחפים פנימיים בלתי מסופקים והרסניים. וכי ישנו קושי להסתמך על חלופה שתסכון על רקע מאפייני אישיותו.
14.לגישת המדינה, אין בחלופה שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב. בנוסף, החלופה המוצעת משמעותה החזרת המשיב לסביבתו הטבעית, ולעיר מגוריה של המתלוננת. עוד נטען לעניין זה, כי במעמד הדיון לא ניתן לבאת כוח המדינה לחקור את הערבים שנבחנו על ידי שירות המבחן.
15.ב"כ המשיב מנגד, ביקש לסמוך על החלטת בית המשפט קמא. לגישתו, ניתן לאיין את המסוכנות הלכאורית הנשקפת מהמשיב, וכן את החשש לשיבוש הליכי משפט באמצעות חלופת המעצר שנבחנה על ידי שירות המבחן ונמצאה ראויה. מה גם, בית משפט קמא הורה על התקנת איזוק אלקטרוני שיש בו כדי להציב גבולות חיצוניים להתנהגות המשיב.
16.עוד טען הסנגור, כי
אין בטענת המדינה, לפיה בעברו הפלילי של המשיב יש כדי להעצים את רמת מסוכנותו, שכן
הרישום הפלילי בעבירת אלימות ישנה. יתר הרשעותיו הן בגין עבירות לפי
17.ב"כ המשיב הפנה לתסקיר שירות המבחן במסגרתו פורט ההליך הטיפולי- שיקומי אותו עבר המשיב במסגרת קהילה סגורה שם ערך שינוי משמעותי באורחות חייו ובדפוסי התמכרותו, ואת מאמצי השיקום הרבים שמשקיע על מנת לנהל אורח חיים נורמטיבי ללא מעורבות בפלילים. נטען, כי המשך מעצרו של המשיב עלול להוביל להידרדרות במצבו.
דיון
18.קשה לחלוק על כך שהמעשה המיוחס למשיב מלמד על מסוכנות של ממש לציבור הרחב. המדובר לכאורה באלימות שהתלקחה באופן חמור, ובאופן בלתי מידתי, עקב גירוי קל ביותר. יוזכר כי המעשה לא קשור להיכרות הקודמת. המשיב יצא מרכבו לכאורה, דחף, חזר לרכב, נטל סכין וחתך אישה בפניה, והכול על רקע הערות אודות נהיגתו. מדובר באלימות רחוב מזדמנת, המסכנת בעליל כל אדם, בכל מקום בו ישהה המשיב. אימפולסיביות זו, פתאומיותה ועוצמתה, מעוררים חשש של ממש.
5
19.לכך יש להוסיף את החשש שהביעה המתלוננת הן בפני חוקריה והן בפני שירות המבחן לשלומה ולשלום אחיה, פן ישוחרר המשיב. חשש דומה הביעו עדים נוספים אשר סירבו לערוך עימות עם המשיב לאור חששם ממנו. מעבר להבעת החשש באופן ישיר, הרי ניכר היה כי המתלוננת ואחיה, סרבו בשלב ראשון למסור מי תקף אותם. הדבר מלמד על עוצמת החשש והאותנטיות שלו. אמנם, המתלוננת בטאה בעיקר חשש מפני פגיעה באחיה, אך מדובר בחשש אמיתי וקונקרטי. אין הצדקה להעמיד הנפגעים (פיזית ורגשית) בפני אפשרות של מפגש עם הפוגע ברחובה של עיר. אולם, מעבר לחשש הסובייקטיבי, בשים לב לעוצמת האלימות, ובשים לב לכך שעכשיו כבר יש סכסוך בין הצדדים, אכן יש חשש אובייקטיבי לשלום עדי התביעה בכלל, והמתלוננת ואחיה בפרט.
20.בהעדר נסיבות מיוחדות, דינו של העושה שימוש בסכין כדי לפגוע באחר, הוא מעצר עד תום ההליכים. עם זאת, הלכה היא, כי חובה לשקול בכל מקרה, וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר. יש לזכור, כי חלופת מעצר נדרשת ליתן מענה הולם לעילת המעצר, ועליה ליצור רמה סבירה של ביטחון, להבדיל מוודאות, להשגת מטרות המעצר, ללא מעצר ממש.
21.שירות המבחן עמד על מאפייני אישיות המעוררים דאגה. אמנם תואר הליך שיקומי של ממש שעבר העורר, מאז תקופה בה היה יותר מעורב בעולם העברייני. אולם, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לרקע לביצוע העבירה החדשה, ממילא קשה לבודד את רכיב המסוכנות הנובע ממנו, ולומר כי אפשר להתגבר עליו. יתרה מזו, רכיב האופי, האימפולסיביות, אינה חלק מבעיית הסמים בה סבל בעבר ובגינה טופל. העבירה הנוכחית מלמדת על מסוכנות, ולפיכך מקימה חשש מוחשי. שירות המבחן מתרשם כי העורר ישתף פעולה עם דמויות סמכות, ויש בכאלה כדי להקטין את המסוכנות הנשקפת ממנו. אך אין לסמוך על כך בלבד בעת שקילת הסיכון לנפגעי העבירה ולציבור בכלל.
22.שיקול נפרד הוא הנזק החריג שיכול להיגרם למשיב אם ישהה במעצר ממושך. המדובר במי שהיה מכור ונגמל. מצבו הרגשי בתנאי מעצר עלול להביא להתדרדרות ואובדן ההישגים שהושגו עמו בעבר. מכאן שיש עניין מיוחד למצוא עבורו חלופת מעצר.
23.אשר לעברו הפלילי של המשיב, לחובתו שמונה רישומים פליליים והוא אף ריצה עונש מאסר בן 22 חודשים בגין הרשעתו משנת 2008. עם זאת, מדובר בעבירות ישנות או ישנות מאוד, ואין לחובתו עבירת אלימות חמורה אחת ב- 6 שנים האחרונות.
6
24.לעניין חלופת המעצר שנבחנה על ידי שירות המבחן, בדמות מעצר בית בבאר שבע בבית אמו, בפיקוחה ובפיקוח אחיו ובן דודו של המשיב, הרי ששירות המבחן התרשם שבני משפחתו של המשיב מעורים בחייו, מגויסים לסייע לו ומודעים לתפקידם כמפקחים וערבים. כאמור, השירות התרשם, כי החלופה סמכותית ויהיה בה כדי לצמצם את רמת הסיכון. זהו לכאורה בסיס אפשרי לחלופת מעצר, אך צודקת המדינה שנכון היה לאפשר לנציגה לחקור את הערבים בטרם יוחלט על היותם מפקחים. שכן, לא פעם מתבררים דברים דווקא בפני בית המשפט, אשר שירות המבחן לא הבחין בהם, או לא ייחס להם חשיבות.
25.קושי יש בחלופת המעצר בהיותה בעיר מגוריהם של נפגעי העבירה. כאמור, למרות שמדובר באלימות מזדמנת, היכולה להתרחש בכל מקום, יש ליתן משקל הן לסכסוך שנוצר עתה, כאשר יש היכרות מוקדמת בין הצדדים, והן לחשש הסובייקטיבי הטבעי של הנפגעים. איני סבור שניתן לאפשר למשיב לשהות בחלופת מעצר בעיר אחת עם הנפגעים, עד שתעבור תקופה משמעותית של "צינון". לא למותר לציין כי קרבה יתרה לעדי התביעה לפני עדותם, עלולה ליצור "אפקט צינון" על רצונם של עדי התביעה להעיד, עם או בלי פעולה יזומה של המשיב בעניין זה. עם זאת, התנאים שקבע בית משפט השלום, לעצמם, סבירים, מעט שאלת המרחק.
סיכומו של דבר
26.סיכומו של דבר, אין מנוס מלבטל את ההחלטה הנוכחית של בית משפט השלום המורה על שחרור המשיב. המשיב יישאר עצור עד החלטה אחרת. במובן זה, הערר מתקבל חלקית.
27.הסנגור רשאי להציע בכתב לבית משפט השלום חלופת מעצר מחוץ לעיר באר שבע, בפיקוח ערבים סמכותיים. אם מדובר בערבים אחרים, ייבחנו אלה על ידי שירות המבחן. כך או כך, ייחקרו הערבים לפני בית המשפט, ואם יימצא שיש בהם את התכונות הנדרשות לשמש כערבים סמכותיים, יורה בית המשפט על חלופת המעצר במקום המרוחק, בתנאים דומים לתנאים שקבע.
28.שימת לב הצדדים להערות לעיל בעניין גביית ראיות.
ניתנה היום, י"א אדר ב תשע"ד, 13 מרץ 2014, בנוכחות המשיב, ב"כ עו"ד יערה זנו מאירה והתובעת עו"ד סרן
