1

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

1.        לאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח המערער הצענו למערער לשקול אם הוא עומד על ערעורו כנגד הכרעת הדין.

2

           בעקבות פסק זמן להתייעצות שנטלו באי-כוח המערער – הם הודיעו, על דעת מרשם, כי המערער חוזר בו מן הערעור על הכרעת הדין, אך עומד על ערעורו כנגד חומרת העונש. בהקשר זה בא-כוח המערער, שטען בפנינו, הדגיש את העובדה שהעונש שהושת בגין העבירה בה הורשע המערער הוא ברף הגבוה, וקשה למצוא לו מקבילות, אפילו בפסקי דין של השופטת של בית משפט קמא הנכבד. מעבר לכך – בא-כוח המערער ציין כי לגישתו נפלו בחקירה פגמים (לא נבדקו מצלמות שהיו בשטח, למרות בקשת המערער, אבדו דיסקים מהחקירה ולא איפשרו למערער להיפגש עם עורך דין פרטי, על פי בקשתו, לאחר שהופגש עם עורך דין מהסנגוריה הציבורית).

2.        באת-כוח המשיבה כפרה בתגובתה לאמור בפיסקה 1 – בנפקות הפגמים הנ"ל, ככל שאירעו, לעניין ההרשעה, וסברה שאין לקחת אותם בחשבון גם לעניין העונש. מעבר לכך היא גרסה שהעונש שהוטל ראוי בנסיבות, בין השאר אף בהתחשב בעברו הפלילי של המערער, בחומרת העבירה, בעובדה שהמערער לא שילם עד כה את הפיצוי לנפגע שהושת עליו ובחפיפה המשמעותית של הפעלת עונש המאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו.

3.        לאחר ששקלנו את כל הטיעונים הנ"ל ועיינו במכלול החומר שבפנינו – הגענו למסקנה כי מהטעמים שנמנו על ידי הסנגור המלומד יש מקום להפחית קמעא מעונש המאסר בפועל שהושת על המערער (50 חודשי מאסר) ולהעמידו על 40 חודשי מאסר בפועל. יתר מרכיבי העונש (לרבות החפיפה וההצטברות של הפעלת המאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המערער) – יישארו בעינם.

           ניתן היום, ‏כ"ז בתמוז התשע"ח (‏10.7.2018).

_________________________

  17069390_K04.doc  מה