1

השופט י' דנציגר:

      טענתו המרכזית של המערער הינה כי עקרון אחידות הענישה מחייב הקלה בעונשו, שכן עונשו של הנאשם 1 – שהוא אחיו של המערער –שביצע עבירות נוספות חמורות ביותר ושעברו הפלילי מכביד יותר מעברו של המערער, הינו עונש מקל בהשוואה לעונשו של המערער.

2

      הלכה פסוקה היא כי אחידות הענישה אינה חזות הכל, והיא אך שיקול אחד במכלול השיקולים שאותם שוקל בית המשפט ומאזן ביניהם במטרה להגיע לתוצאה העונשית הראויה. כבר נפסק כי "עקרון אחידות הענישה אינו נוסחה מתמטית" ואין בו כדי להביא "להעתקה מכאנית ומאולצת של עונשים או של שיקולי ענישה מנאשם אחד למשנהו" [ראו: ע"פ 2580/14 חסן נ' מדינת ישראל (23.9.2014)].

      גם אם הפער בין עונשו של המערער (ארבע שנות מאסר בפועל) לבין עונשו של הנאשם 1 (חמש שנים ו-3 חודשים מאסר בפועל) היה אמור להיות גדול יותר לחובתו של הנאשם 1, אין להסיק מכך שיש להקל בעונש, הראוי כשלעצמו, שהושת על המערער שהודה בביצוען של העבירות הבאות: שוד מזוין בחבורה, החזקת נשק וירי במקום מגורים [השוו: ע"פ 8627/14 דברי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (14.7.2015)].

      אף אם עונשו של הנאשם 1 (שהורשע בעבירה נוספת וחמורה של ביצוע שוד מזויין בביתם של בני משפחה קשת-יום, ושעברו הפלילי אף מכביד יותר מזה של המערער) יכול היה לכאורה להיות חמור יותר (באופן אבסולוטי או בדרך של הפעלת מאסרים מותנים ברי הפעלה במצטבר ולא בחופף), אין להתעלם מכך שהמאשימה ראתה לנכון להסכים לעונש דנן, בין היתר, בשל קשיים ראייתים בעניינו של הנאשם 1.

      הערעור נדחה איפוא.

      ניתן היום, ‏י"ח בסיון התשע"ז (‏12.6.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16059050_W02.doc  חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,