1

1.       בפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה (כב' השופט יניב הלר) בתיק תו"ב 40502-07-16, מיום 28.04.2019 בגדרה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד עיכוב ביצוע צו הריסה שניתן בגזר דינו של בית משפט קמא (גזר הדין ניתן ביום 28.10.2018) וכן על ההחלטת בית משפט קמא מיום 30.04.2019 שדחתה את הבקשה המתוקנת להארכת מועד ביצוע הצו.

2.       ביום 28.10.2018 הורשע המערער על יסוד הודאתו בביצוע עבירה של בניה ושימוש ללא היתר ובניגוד לתכנית לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), בנוסחו הישן. בגזר דינו של בית משפט קמא הושת על המערער, בין היתר, צו הריסה למבנה נשוא האישום, אשר עוכב ביצועו עד ליום 28.04.2019, על מנת לאפשר למערער להוציא היתר כדין, וכן ניתן צו איסור שימוש במבנה שגם כן עוכב ביצועו עד למועד הנ"ל.

2

3.       ביום 16.04.2019 הוגשה לבית משפט קמא "בקשה דחופה מאוד להארכת עיכוב צו ההריסה" בגדרה עתר המערער להורות על הארכת עיכוב ביצוע צו ההריסה וצו איסור השימוש עד ליום 28.10.2019, על מנת שיוכל המערער להוציא היתר בניה למבנה. המשיבה התנגדה לבקשה ועתרה להורות על דחיית הבקשה בשל אי עמידה בדרישות התקנות וכן לדחיית הבקשה לגופה, בין היתר, מאחר והמערער לא הצביע על הפעולות שעשה על מנת לקדם את ההליך התכנוני לאחר מתן גזר הדין.

4.       ביום 28.04.2019 דחה בית משפט קמא את הבקשה בהחלטה מנומקת מאחר ולא מצא כל הצדקה לדחות את המועד לביצוע צו ההריסה וצו איסור השימוש שביצועם עוכב במשך חצי שנה. בנימוקיו מנה בית משפט קמא את הטעמים שלהלן: ראשית, אי תשלום אגרה שהיוותה תנאי לעיכוב ביצוע הצווים כמפורט בסעיף 3 לגזר הדין; שנית, לא צורפה כל אסמכתא המעידה כי הכשרת הבניה נמצאת באופק הנראה לעין; שלישית, מדובר במקרקעין שייעודם חקלאי והדבר מעיד כי הסדרת הבניה רחוקה; ורביעית, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר.

5.       ביום 29.04.2019 הגיש המערער בקשה "מתוקנת" להארכת מועד עיכוב ביצוע הצו עד ליום 28.10.2019, בגדרה נטען כי בחודש 1/2019 שהה המערער במעצר והדבר מנע ממנו לטפל בהסדרת ההליך התכנוני למבנה נשוא האישום. עוד נטען כי מדובר במבנה קטן יחסית והמצוי בשטח פתוח כך שהארכת עיכוב הצו לא תהווה סכנה לציבור. וכן נטען כי מדובר באולם חתונות, כאשר עשרות זוגות הזמינו מקום באולם מבעוד מועד ואי עיכוב הצו יכול לגרום להם נזק כבד.

6.       בית משפט קמא דחה בהחלטתו מיום 30.04.2019 את בקשת המערער וקבע כי אין מדובר בבקשה "בהמשך להחלטה" אלא בבקשה שמוגשת לאחר שהבקשה הקודמת נדחתה ולאחר שעיכוב הביצוע התבטל והצווים נכנסו לפועל.

7.       לאחר שעיינתי בהודעת הערעור מצאתי להורות על דחיית הערעור על הסף.

3

8.       סימן ז' לפרק י' לחוק עוסק ב"אמצעי אכיפה נוספים" . סעיף 245 ב מסמיך את בית המשפט לכלול בגזר דינו צו הריסת העבודה האסורה. סימן ח' לאותו פרק עוסק בעיכוב ביצוע צווים. סעיף 254ט לחוק התכנון והבניה עוסק בבקשת בעל זכות לגבי מקרקעין "לעיכוב ביצוע צו סופי". הסעיף קובע כי "בעל זכות לגבי מקרקעין שניתן לגביהם צו מינהלי, צו לפי סעיף 235 או 237, או צו שיפוטי לפי פרק זה, לרבות צו שניתן לפי סעיף 254ב, או מי שהיה צד להליך לפי סעיף 254ח, הרואה את עצמו נפגע מצו כאמור..... רשאי לבקש מבית המשפט כאמור בפסקאות (1) או (2) שלהלן לעכב את ביצוע הצו האמור".

9.       סעיף 254ט(ט) לחוק התכנון והבניה בנוסחו, לאחר תיקון 116, קובע כי החלטת בית משפט בבקשה לעיכוב ביצוע לפי סעיף 254ט דינה כדין "החלטה אחרת" של בית משפט והיא ניתנת לערעור לפני בית משפט שלערעור ברשות, אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של בית המשפט שלערעור.

10.     למעלה מן הצורך אציין, כי מאחר וגזר הדין ניתן לאחר תיקון 116 הרי חלות עליו הוראות תיקון 116 לענין אמצעי אכיפה נוספים. סעיף 16 (ג) להוראות החוק המתקן קובע ,כי הוראות סימנים ד', ה' ,ו' ו- ח' לפרק י' לחוק המקורי יחולו על צווים שיינתנו ביום תחולת החוק ואילך, דהיינו ביום 25.10.2017 ומשכך ומשניתן גזר הדין לאחר כניסת הוראות התיקון לתוקף הרי סעיף 254 ט(ט) חל על צו ההריסה מושא גזר דינו של בית משפט קמא.

11.     בהתאם לאמור, משניתנה ההחלטה מושא הערעור בבקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שיפוטי שניתן בהתאם לסעיף 254ב לחוק התכנון והבניה, הרי מדובר בהחלטה אחרת, שהסמכות להידרש לה היא לערכאת הערעור וזאת לאחר קבלת רשות כאמור. המערער לא הגיש כל בקשה למתן רשות לערעור, אלא הגיש ערעור, ומשכך דין הערעור להידחות על הסף

12.     סוף דבר, הערעור נדחה.

13.     המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ט, 02 מאי 2019, בהעדר הצדדים.