1

1.             המבקש הורשע בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו בביצוע עבירות בנייה, ונגזר עליו, בין היתר, לשלם קנס בסך 75,300 ₪ או לרצות 250 ימי מאסר תחתיו. כן ציווה בית המשפט על המבקש להרוס את הבנייה שיוחסה לו עד ליום 20.6.2015, ואם לא יעשה כן תהיה רשאית הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לבצע את ההריסה ולהשית הוצאות על המבקש.

2.             ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, אך בית המשפט האריך את המועד שנקצב למבקש על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים להרוס את הבנייה עד ליום 15.7.2015, מאחר שהמבקש נמצא במאסר. לאחר מתן החלטה זו, במעמד הדיון, ביקש המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, על כל מרכיביו, שכן הוא מצוי במאסר עד ליום 1.4.2016, ובכוונתו לערער על פסק הדין. בית המשפט דחה את בקשתו בזו הלשון: "המערער רשאי כמובן להגיש בקשה לבית משפט העליון לקבל רשות ערעור על פסק דין זה, וכאשר תוגש הבקשה, הסמכות לעכב ביצוע פסה"ד תהיה מסורה לבית המשפט העליון. מאחר שממילא צו ההריסה עוכב עד 15.7.15, יש די זמן ע"מ שהמערער יגיש את בקשתו, ובית המשפט העליון יחליט החלטתו".

2

3.             היום, 1.7.2015, הגיש המבקש בקשה "דחופה ביותר" לעיכוב ביצוע צו ההריסה ותשלום הקנס, שלא במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מזכירות בית המשפט סיווגה את בקשת המבקש כערעור, וזה הועבר לטיפולי.

4.             דין הבקשה (ערעור) להידחות על הסף. בהעדר הליך כדין תלוי ועומד לפני בית משפט זה, אין להידרש לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע, והסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע נותרה בידי בית המשפט המחוזי, שנתן את ההחלטה האחרונה בעניינו של המבקש (סעיף 87(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

           ניתנה היום, י"ד בתמוז התשע"ה (1.7.2015).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  15045750_B01.doc  שצ