1

ניתן ביום 22 מרץ 2020

הנשיאה ורדה וירט ליבנה

1.      ערעור על החלטת מותב בית הדין האזורי לעבודה תל אביב (השופטת חופית גרשון-יזרעאלי; סע"ש 39996-08-18, מיום 19.02.2020) שלא לפסול עצמו מלדון בתביעתה של המערערת, גב' מלודי דגן (להלן: גב' דגן) כנגד המשיבה, ישרוטל ניהול מלונות 1981 בע"מ (להלן: ישרוטל).

הרקע לערעור

2.      ביום 19.8.2018 הגישה גב' דגן תביעה כנגד ישרוטל לבית הדין האזורי לעבודה תל אביב במסגרתה עתרה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה, משום שישרוטל, אצלה הועסקה כשנתיים כמנהלת הספא, הפרה את התחייבותה שבהסכם ההעסקה לבטח את גב' דגן בביטוח בריאות וסיעוד במהלך תקופת העסקתה (להלן: התביעה).

2

3.      כפי העולה מהחלטת בית הדין האזורי שביסוד ערעור זה, ביום 1.12.2019 ובתום דיון מוקדם בתביעה הביע מותב בית הדין האזורי דעתו על סיכויי התביעה לכאורה, והמליץ לגב' דגן לשקול האם תעמוד על תביעתה. כן הומלץ לישרוטל באותו המעמד שלא לעמוד על פסיקת הוצאות לזכותה, ככל שתקבל גב' דגן את המלצת בית הדין האזורי. אחר דברים אלו ביקש ב"כ של גברת דגן שהות כדי לשקול את עמדת מרשתו ובית הדין האזורי נעתר לבקשה. עמדה כזו לא הוגשה, וביום 31.12.2019 הגישה גב' דגן באמצעות בא-כוחה בקשה לפסילת המותב.

4.      לאחר שהוגשה תגובת ישרוטל והוגשה תשובה לתגובה מטעמה של גב' דגן, ביום 19.2.2020 נדחתה בקשת הפסלות בהחלטתה של השופטת גרשון יזרעאלי, מכמה טעמים. ראשית, מהטעם לפיו טענותיה של גב' דגן "נוגעות להליכי גילוי המסמכים. טענות אלה דינן להתברר במסגרת ההליך, או במסגרת השגה כדין על החלטות בית הדין, ואין הן מהוות עילה לפסלות שופט". שנית נקבע כי "אף הטענות הנוגעות לניהול הדיון המוקדם אינן מקימות עילה לפסילת שופט, כדרישת החוק והפסיקה". זאת, מאחר ש"במסגרת ישיבת הדיון המוקדם פנה בית הדין לב"כ המבקשת בשאלות שונות, במטרה לברר לאורן את העובדות בבסיס התביעה, ולקדם את ההליך. בית הדין הציג לפני הצדדים את הסיכונים והסיכויים בהליך, בהתאם להתרשמותו מכתבי הטענות ומטענות ב"כ הצדדים, והמליץ לתובעת לשקול עמדתה. בכלל זה, בית הדין אף הבהיר לתובעת את הסיכון בפסיקת הוצאות ככל שתידחה התביעה, סיכון הנגזר מסכום התביעה הגבוה באופן חריג".

5.      החלטתה של השופטת גרשון יזרעאלי נחתמה בקביעה ובהבהרה חד משמעית לפיהן "המלצתו של בית הדין לא נבעה מדעה מוקדמת כזו או אחרת, אלא מהתרשמותו בשלב זה מסיכויי התביעה, ואף אין בה משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ושכנוע".

6.      להשלמת התמונה יצוין כי גב' דגן חויבה במסגרת ההחלטה בבקשת הפסלות בתשלום הוצאות לישרוטל בסך 2,000 ש"ח.

7.      ביום 1.3.2020 הוגש הערעור שלפניי, במסגרתו טוענת גב' דגן כי יש להורות על העברת הדיון למותב אחר. זאת, לנוכח התבטאויותיה של השופטת גרשון יזרעאלי מהן "עולה כי ביה"ד הכריע כבר בתביעת סרק, וכי דעתו נעולה באופן שאין עוד טעם בהמשך ניהול התביעה". לעניין זה נטען כי דבריה של השופטת גרשון יזרעאלי "לא נעשו במהלך הבירורים הרגילים שנעשים במהלך קדם המשפט אלא במטרה להרתיע את המערערת, אשר הינה הצד החלש, לסגת מתביעתה", וכי השופטת גרשון יזרעאלי "הטילה אימה להשית על המערערת הוצאות בגובה של כ-100,000 ש"ח".

3

8.      עוד טוענת גב' דגן כי מותב בית הדין האזורי נמנע מלקיים דיון בבקשותיה של לקבלת תצהיר גילוי מסמכים מישרוטל, ובכך סייע לישרוטל להסתיר מסמכים מהותיים וחשובים. לעניין זה נטען כי החלטות מותב בית הדין האזורי בעניין גילוי המסמכים ובבקשת הפסלות "משקף חד צדדיות של השופטת קמא, משוא פנים אובייקטיבי חמור ורצון לעזור למשיבה לסלק מעליה את התביעה דנא".

9.      בנוסף טוענת גב' דגן כי לא היה מקום להורות על חיובה בהוצאות בגובה 2,000 ש"ח בגין הגשת בקשת הפסלות.

10.  נוכח האמור לעיל טוענת גב' דגן כי ישנו חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך וכן עולה חשש כי למותב בית הדין האזורי דעה קדומה ביחס לתביעה ודעתו ננעלה כך כן שאין אפשרות לשכנע את מותב בית הדין האזורי בצדקת הטענות שבתביעתה.

11.  בתגובה מטעמה לבקשת הפסלות בבית הדין האזורי טענה ישרוטל כי אין מקום לקבל את הבקשה מאחר ש"בקשת התובעת לפסלות שופט על שלל טענותיה ובין השאר הטענה (המופרכת) למשוא פנים - אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בחוק בתי המשפט ו/או בפסיקה הרלוונטית ואין אפשרות לקבל אותה". כן נטען כי "אין כל ראיה אובייקטיבית או טענה אובייקטיבית בדבר דעה קדומה או משוא פנים של בית הדין, קל וחומר כאשר בית הדין הנכבד לא חסם דרכה של התובעת בשום צורה, אלא רק עמד על הכשלים הברורים הקיימים בכתב התביעה".

12.  בנוסף טענה ישרוטל כי אין מקום לדון בטענותיה של הגב' דגן ביחס לתצהיר גילוי המסמכים במסגרת בקשת פסלות שופט שכן מדובר בשאלות שראוי לדון בהן במסגרת ההליך העיקרי.

דיון והכרעה

13.    לאחר שעיינתי בטענותיה של הגב' דגן, ובכלל החומר שבפניי ובתיק התביעה בבית הדין האזורי, לא שוכנתי כי בנסיבות המתוארות בערעורה של גב' דגן יש כדי ליצור "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. להלן יפורטו טעמיי בתמצית.

4

14.    כלל הוא כי הוכחת עילת פסלות מחייבת ראיות משמעותיות, משום שהיא מטילה צל כבד על השופט ועל מערכת המשפט (ראו למשל: עפ"ס (ארצי) 31944-03-12 מורגנשטיין - בנק המזרחי המאוחד בע"מ (4.4.2012); עפ"ס (ארצי) 64532-01-20 משה אביר - מדינת ישראל (30.01.2020)).יובהר כי עילת הפסלות תיבחן באמת מידה אובייקטיבית ואין די בתחושתם של בעלי הדין ובאי כוחם או בהשקפתם הסובייקטיבית (ראו: עפ"ס (ארצי) 57019-01-11 חן - בן עליזה חן ושות', משרד עורכי דין (21.2.2011) וההפניות שם; להלן: עניין חן). יתר על כן, השופט או השופטת היושבים בדין מוחזקים כשופטים מקצועיים ומיומנים, אשר ביכולתם לבחון את העניינים הנדונים לפניהם במקצועיות וללא משוא פנים. לפיכך יינתן משקל רב לעמדת השופט או השופטת הדנים בהליך בכל הקשור להתקיימות עילת פסלות, וערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתם אלא במקרים קיצוניים בלבד (ראו למשל: עפ"ס (ארצי) 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע"מ - מאירי (26.1.2012)).

15.    במקרה שלפניי, לא מצאתי בטענותיה של גב' דגן כל עילה להתערבות בהחלטתה של השופטת גרשון יזרעאלי בבקשת הפסלות, ולא מצאתי כל פגם באופן בו נוהל הליך קדם המשפט בבית הדין האזורי. ונדייק: הלכה היא כי גם בדיון מוקדם ועל יסוד החומר הקיים בתיק בשלב זה בלבד, רשאי בית הדין לפנות אל הצדדים להליך ולהציג בפניהם את הקשיים העולים מטענותיהם וראיותיהם, במטרה לקדם את ההליך. אמירות בית הדין האזורי על המצב המשפטי באותה העת אין בהן כשלעצמן כדי להעיד על "נעילת" דעתו של בית הדין או על פגם בניהול ההליך, ובוודאי שהן אינן מהוות עילה לפסלות שופט (ראו: עפ"ס (ארצי) 42070-12-19 אקדמיית אלקאסמי - פרופ' ח'אלד עראר (14.01.2020().

16.    בנוסף, הלכה היא כי "ככלל, באמירות לכאוריות במסגרת החלטת ביניים אין כדי ללמד כי דעתו של בית הדין ננעלה וכי אין בידי מי מהצדדים לשכנע את בית הדין בעניין שבלב המחלוקת בתובענה העיקרית" (ראו:עניין חן; עפ"ס 10808-12-10 מזל עובד - מדינת ישראל, משרד החינוך (21.12.2010)).

5

17.    בענייננו, כפי העולה מפרוטוקול הדיון המוקדם מיום 1.12.2019, הרי שלגב' דגן ולבא-כוחה הובהר כי במצב הדברים באותה עת, התביעה כלל לא מגלה עילה וסיכוייה אינם גבוהים. יתרה מכך, מצאתי כי בית הדין האזורי דווקא נהג בגב' דגן בהגינות עת הציג בפניה את המצב לאשורו, לפיו לנוכח סכום התביעה המשמעותי, הרי שדחיית התביעה לאחר מיצוי ההליך במלואו ובהתאם לנהוג, טומנת בחובה סיכון שהגב' דגן תחויב בהוצאות משמעותיות.

18.    עוד נמצא כי באמירות בית הדין האזורי במהלך הדיון האמור אין כל קביעה פוזיטיבית המקבלת, ככתבה וכלשונה, איזה מטענותיה של ישרוטל באופן חד צדדי ומבלי שניתנה לגב' דגן הזכות להציג תמונה שונה. יתר על כן, אין באמירותיו של בית הדין האזורי כל דחייה מפורשת של טענה מטענותיה של גב' דגן וכל שנעשה הוא להצביע על הקשיים שישנם לכאורה בתביעתהּ. מכל מקום, בית הדין האזורי הקפיד להדגיש כי דעתו אינה ננעלה וכי אין באמירות המיוחסות לו "משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ושכנוע".

19.    לאמור יש להוסיף כי טענותיה של גב' דגן בדבר החלטת בית הדין האזורי בבקשה לגילוי מסמכים הן טענות המכוונות נגד החלטות דיוניות שניתנו במהלך ההליך שבהן, כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. מכל מקום, בהתאם להלכה הפסוקה בהחלטות דיוניות כשלעצמן אין די כדי לבסס עילת פסלות, בין אם מדובר בהחלטה יחידה ובין אם מדובר במספר החלטות, שכן חוסר שביעות רצון של צד להליך מהחלטותיו של בית הדין אינה מהווה עילה המבססת חשש לניהול המשפט במשוא פנים. (ראו למשל: עא"ח (ארצי) 101/05 נאילה דקמאני - שירות התעסוקה (12.1.06); עא"ח (ארצי) 32/07 טופ אפסילון חברה לבניה בע"מ - ויקטור ורברוב (15.07.2007)).

20.    אשר על כן, טענותיה של גב' דגן אינן מצביעות על כל חשש ממשאי למשוא פנים בניהול התביעה בבית הדין האזורי תל אביב והן אינן מגלות כל עילה לפסילת המותב. שוכנעתי כי נסיבות העניין אינן באות בגדר המקרים החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בהחלטתה של השופטת, הסבורה כי בידה לנהל את ההליך באובייקטיביות.

21.    סוף דבר - הערעור נדחה. משלא הוגשה תגובת ישרוטל, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו אדר תש"פ (22 מרץ 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.