1

לפניי בקשת המערערת לעיכוב ביצוע רכיב עונש עבודות השירות אשר הושת בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' גורדון) על המשיב מס' 2 (להלן: "המשיב") עד למתן פסק הדין בערעור.

הבקשה דנן הוגשה בסמוך לאחר הגשת ערעור המערערת על קולת העונש שניתן על ידי בית המשפט קמא, אשר גזר על המשיב ארבעה (4) חודשי מאסר הניתנים לריצוי בדרך של עבודות שירות. מועד תחילת ריצוי עונשו של המשיב נקבע ליום 1.3.20.

בתגובת המשיב נטען, כי אין מקום לקבלת הבקשה, שכן סיכויי הערעור אינם מצדיקים את עיכוב ביצוע עונש עבודות השירות.

לאחר ששקלתי את השיקולים הנדרשים לעניין עיכוב הביצוע נחה דעתי, כי יש מקום להיעתר לבקשת המערערת. אפרט.

נקבע בפסיקה, לא אחת, כי כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בדרך של עבודות שירות יש ככלל להיעתר לה. זאת, בין היתר, כדי לא לייתר את הערעור, או לכבול את שיקול הדעת השיפוטי של ערכאת הערעור (ע"פ 1408/18 מדינת ישראל נ' בן דרור (21.2.18); ע"פ 4348/12 מדינת ישראל נ' אהרונוב (6.6.12); ע"פ 6889/11 מדינת ישראל נ' עובד (26.9.11); ע"פ 10315/05 מדינת ישראל נ' פלוני (9.11.05); ע"פ 5360/07 מדינת ישראל נ' כריים (20.6.07); ע"פ 2929/02 מדינת ישראל נ' סבירסקי (18.6.02)). הדברים אמורים במיוחד כאשר המדובר במאסר קצר.

בנסיבות העניין, אין מקום לסטות מן הכלל אשר נקבע בפסיקה האמורה.

בשים לב לאמור, אני מורה על עיכוב ביצוע רכיב עונש עבודות השירות אשר הושת על המשיב 2 - מרואן אבו סעד - עד למתן פסק הדין בערעור.

2

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים ולממונה על עבודות השירות.

ניתנה היום, כ"ט שבט תש"פ, 24 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.