1

בעקבות הדיון בערעור שקיימנו ביום 19.6.18 הגישה המשיבה בקשה להשלים טיעוניה בכתב בהתייחס לסוגיה שעלתה בדיון, בנוגע לקיומו של נוהל, המסדיר העברת חומרי חקירה בין מח"ש והמשטרה והשאלה כיצד הגיע מזכר מסוים לתיק המשטרה.

ב"כ המערער מתנגד לבקשה.

לפי הנטען, השאלה כיצד הגיע המזכר למשטרה איננה רלוונטית, שכן הטענה הייתה כנגד כך שהמזכר הועבר ולא חשוב מי העבירו. מעבר לכך, מדובר בראיה חדשה, שמחיבת ניהול הוכחות בעניין.

בא כוח המערער מוסיף כי בבקשה לא נטען אפילו כי קיים נוהל בעניין.

לעמדתו, אין המדובר בנושאים חדשים או מפתיעים, הם עלו כבר בבית המשפט קמא ושם היה המקום להביא כל ראיה. בהודעת הערעור גם הייתה להם התייחסות מפורטת כך שהיה למשיבה די זמן לנקוט כל הליך הנוגע להם טרם נשמע הערעור.

2

ב"כ המערער טוען כי למעשה מדובר בבקשה להבאת ראיות נוספות, שאין הצדקה להיענות לה, שכן לא הוסבר מדוע לא הוגשו בבית המשפט קמא והן עלולות להביא לפתיחת המשפט מחדש.

שוכנענו כי דין הבקשה להידחות.

אכן הנושאים אליהם מבקשת המשיבה להתייחס עלו לדיון בבית המשפט קמא ויש אליהם התייחסות בהודעת הערעור, כך שלמשיבה הייתה הזדמנות להיערך לקראת הדיון בהם, כשאין הצדקה בשלב זה, משתמו טיעוני הצדדים לאפשר למשיבה להתייחס אליהם.

יתרה מכך, דומה כי צודק בא כוח המערער בטענותיו, כי למעשה מבקשת המשיבה להביא ראיות נוספות בערעור, מבלי שהוגשה בקשה מפורשת לעשות כן, וכאשר בקשתה איננה עומדת בתנאים הנדרשים לשם היענות לבקשה כזו. לא מן הפן הדיוני- קרי, מתן הסבר לאיחור בהגשת הראיות, ולא מן הפן המהותי, כלומר, טיעון המצדיק קבלת ראיה בשלב הערעור, על כל המשתמע מכך, שמדובר בראיה מטעם התביעה.

לאור האמור, אנו דוחים את הבקשה.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ח, 27 יוני 2018, בהעדר הצדדים.