1

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט איתן קורנהאוזר) מיום 17.7.16 בת"פ 22169-06-14.

כללי

2

1.         המערער הורשע בהתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע, בניסיון התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע, החזקת כלי פריצה (2 עבירות), והיזק בזדון. על המערער הוטלו 24 חודשי מאסר בפועל, שני מאסרים על תנאי, ורכבו, אשר שימש לביצוע העבירות, חולט בהסכמת הצדדים. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

2.         ואלה המעשים: ביום 19.5.14, ניסה המערער להתפרץ לבית עם שני אחרים, שעה שברשותם מכשירים המשמשים לשם פריצה לבנין. השלושה הגיעו למקום ברכבו של המערער, המערער המתין לשניים אחרים בעת שניסו לשבור את אחד מסורגי הבית, אך חדלו לאחר שהבחינו באנשים בבית ושבו אל הרכב. בהמשך המערער נתפס נוהג ברכב עם כלי הפריצה. האחרים הצליחו להימלט מהרכב ומהמקום. ביום 18.4.14 התפרץ המערער עם שני אחרים לדירה, כשברשותם מכשירי פריצה. השלושה הגיעו למקום ברכבו של המערער, האחרים ירדו מהרכב עם כלי הפריצה והמערער נותר להמתין להם ברכב. האחרים גרמו נזק לדירה וניסו להוציא מתוכה כספת.

טענות הצדדים         

3.         ב"כ המערער טען כי בית משפט קמא לא התחשב בכך שהמערער הודה בחקירתו במשטרה ומסר הודעה מפורטת. כמו כן, המערער הביע חרטה ושילם מחיר אישי כבד בשל הבושה על מעשיו, שאילצה אותו להתרחק מהשכונה בה גר עם משפחתו. חלפו למעלה משנתיים מעת ביצוע העבירות, כיום המערער השתקם והתחיל לעבוד בחברת בניה, ואין עוד טעם בשליחתו למאסר. הסנגור מבקש להעדיף את האינטרס השיקומי של המערער, שהינו כיום כבן 24 שנים, ללא עבר פלילי, שביצע את העבירות על רקע לחץ חברתי ובאופן חד פעמי. נטען כי בנסיבות הענין שגה בית משפט קמא בכך שלא הורה על עריכת תסקיר של שירות המבחן, הגם שאין חובת תסקיר בענייננו. כמו כן, היה על בית משפט קמא להורות על עריכת תסקיר קורבן, שהיה יכול לסייע לו לעמוד על הנזק הנטען. לפיכך, עותר הסנגור להסתפק בעונש מאסר מותנה וארוך ושל"צ, לחלופין, להטיל על המערער עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. מנגד, המבקשת ביקשה לדחות את הערעור מהטעמים הבאים: על אף שנטען כי הודאת המערער לא מובאת בחשבון, בהתאם לגזר דין (סעיף 6) ניתן להודאתו משקל ראוי. המערער גם נמנע מלומר את דברו האחרון, נתון המקשה על התרשמות הליך שיקום. אמנם לא התבקש תסקיר בעניינו של המערער ואולם, ההסבר לכך, כעולה מגזר הדין, שהמערער נמצא בליבת האירועים ועל כן אין ליתן משקל רב לנסיבותיו האישיות וכן אין מקום להמציא, בשלב זה, תסקיר בעניינו של המערער רק על מנת לאפשר למערער ל"התנצח" עם גזר הדין. גזר הדין מפורט, אנליטי, נדרש לכל הגורמים הצריכים לעניין, מדובר באירוע מאורגן, בית משפט קמא ראה במעשים אירוע אחד, קבע מתחם ראוי והציג עונשו של המערער במקום הראוי. מכל אלה יש לדחות הערעור וגזר הדין הנו שקול וסביר.

דיון

4.         דין הערעור להידחות.

3

לזכות המערער, יליד 1993, עומד גילו הצעיר, עברו הפלילי הנקי, הודאתו המפורטת במשטרה וביצוע דו"ח הובלה והצבעה. הודאה זו הביאה לייעול ההליך השיפוטי במידה מסוימת בלבד. שכן האחריות שלקח המערער על המעשים אינה מלאה, מאחר שהוא חלק על מידת מעורבותו בביצוע העבירות וטען כי לא היה מודע למעשי האחרים. בנסיבות אלה אין לקבל את טענת סנגורו, לפיה הודה במלוא מעשיו והביע חרטה. בנוסף, לחובתו של המערער נזקפת חומרת העבירות שביצע כמבצע בצוותא. בית משפט קמא קבע, כממצא עובדתי המתבסס במידה רבה על הודעת המערער במשטרה, כי הוא היה חלק בלתי נפרד מחבורה שעסקה בהתפרצות לבתי מגורים, ובה חלוקת תפקידים ברורה, במסגרתה הוא שימש נהג. ברם, חלקו של המערער לא התמצה בכך. לא היה מדובר בנהג שהיה אך צורך ברכבו, אלא בבעל תפקיד משמעותי ומהותי במעגל הפנימי של ביצוע העבירה. המערער היה אוסף את האחרים מיד לאחר כניסתם לישראל, תוך שהוא מודע לכך שהם תושבי האזור, מובילם אל הזירה, ממתין להשלמת הביצוע, נמצא עימם בקשר טלפוני במהלך ההתפרצות, אוסף אותם ממקום העבירה, ומובילם בחזרה אל האזור עם הרכוש הגנוב וכלי הפריצה בדרכים בהן לא יעברו במחסומים, באופן המעיד על מידת מעורבותו בביצוע העבירות ומידת השפעתו על השלמתן. בנוסף, בנסיבות המקרה דנן, מדובר בשני מקרים של עבירות דומות, אשר בוצעו בנסיבות דומות, ממניעים דומים וכחלק מתוכנית עבריינית כוללת, בתוך פרק זמן של כחודש ימים בלבד. לפיכך, בנסיבות דנן, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

על המערער להתייצב לריצוי עונשו בבית המעצר ניצן ביום 20/11/16, עד השעה 10:00.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ז, 26 אוקטובר 2016, במעמד ב"כ המערער, המערער וב"כ המשיבה.