1

פסק הדין בערעור ניתן ביום 25.11.19 במעמד המערער.

באותו מעמד נעתרנו לבקשת המערער לדחות את ריצוי עונש המאסר לפרק זמן של כחודש, ונקבע כי עליו להתייצב לריצוי עונשו ביום 29.12.20.

היום, חודשים לאחר שהמערער אמור היה להתחיל בריצוי המאסר הוגשה בקשה לעכב את ביצוע גזר הדין עד ליום 16.4.20. מנימוקי הבקשה עולה כי ב"כ המערער שוחח עם המערער בתאריך מתן פסק הדין על האפשרות שתוגש בקשת רשות ערעור ומאז לא נוצר קשר ביניהם, עקב נסיבות אישיות של הסנגור. לפי הנטען, המערער המתין ולא ידע מה עליו לעשות.

לא שוכנעתי כי יש בנימוקים אלה כדי להצדיק עיכוב ביצוע גזר הדין, כאשר במשך מספר חודשים מפר המערער את פסק הדין ונמנע מלהתייצב לריצוי העונש. מועד ההתייצבות הודע לו ונקבע על פי בקשתו. מתוך הבקשה עולה כי המערער לא עשה דבר כדי לברר האם חל שינוי בהחלטה שקבעה את מועד ההתייצבות ואין צורך לומר, כי משלא ניתנה החלטה אחרת, שומה היה עליו לקיימה.

המערער יתייצב מיידית לריצוי העונש.

2

ניתנה היום, ט"ז אדר תש"פ, 12 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.