בפני

כבוד השופטת חיה זנדברג

מערער

אריה מוסיוף

נגד

משיבה

מדינת ישראל

פסק-דין

ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום לתעבורה (כב' השופט ארנון איתן) מיום 15.4.2018 בתת"ע 9797-01-18.

פסק-הדין של בית המשפט קמא

1.     ביום 23.1.2018 הוגש נגד המערער כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בירושלים, ובו יוחסה לו עבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, תוך כדי נהיגה, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.     ביום 22.2.2018 הקריא בית המשפט קמא את כתב האישום למערער. המערער כפר באישום והתיק נקבע להוכחות ליום 15.4.2018 בשעה 11:30.

3.     ביום 15.4.2018, המועד שנקבע להוכחות, נרשם בפרוטוקול הדיון כך:

"השעה כעת 13:30. התיק נקבע להוכחות לשעה 11:30 אולם הנאשם לא התייצב".

4.     ב"כ המאשימה ציין כי השוטרים התייצבו לדיון, והוא ביקש לדון את המערער בהעדרו. בית המשפט קמא נעתר לבקשה, ושמע את עדויות שני השוטרים שהתייצבו. כן הוגשו לבית המשפט הדו"ח והמזכר שרשמו השוטרים ביחס לאירוע.

5.     לאחר כל אלו, הרשיע בית המשפט קמא את המערער במיוחס לו, וגזר את דינו לקנס בסך 2,000 ₪.

הבקשה לביטול פסק-דין

6.     ביום 23.4.2018 הגיש המערער לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק-הדין. בבקשה טען המערער כי ביום המשפט לא חש בטוב, ולכן לא יכול היה להתייצב. לבקשה צורף אישור מרופאת המשפחה, בו נרשם כי המערער אינו מסוגל לעבוד מיום 15.4.2018 [מועד פרשת ההוכחות] ועד ליום 17.4.2018.

7.     ביום 24.4.2018 דחה בית המשפט קמא את בקשת הביטול. להלן נימוקיו:

"מן הראוי היה לפנות בבקשה מתאימה או אף בעדכון טלפוני/ פקס לבית המשפט טרם שעת הדיון שנקבעה, ולהודיע כי אין באפשרות הנאשם להתייצב. בית המשפט והעדים המתינו פרק זמן ארוך עד לתחילת שמיעת התיק.

ויודגש, לבית המשפט התייצבו שני שוטרים שהעידו במסגרת פרשת תביעה לאור כפירת הנאשם ובקשתו לזמנם.

יתר על כן, עיון במסמך הרפואי מעלה כי הוא נעדר כל אבחנה רפואית ממנה סבל הנאשם באותו יום, זולת ציון העובדה כי הנאשם אינו כשיר לעבוד בין התאריכים 15.4.18-17.4.18.

תוכנו של מסמך זה בכל הכבוד לא מונע מהנאשם את האפשרות ליצור קשר עם מזכירות בית המשפט באמצעות טלפון או מכשיר הפקס כדי להודיע כי אין באפשרותו להתייצב.

בנסיבות אלו, איני נדרש אף לעמדת המאשימה ודוחה את הבקשה לביטול פס"ד".

8.     על כך הוגש הערעור הנוכחי.

הערעור

9.     בערעורו טען המערער "שהשוטרת לא רשמה את כל המקרה... רשמה דברים לא נכונים". כן טען המערער כי "לא חשתי בטוב ולכן לא יכולתי להופיע בפני השופט". המערער הוסיף וטען כי "ניסיתי באותו היום מהבוקר מוקדם בערך 8:30 עד בערך 11:30 ליצור קשר טלפוני עם בית המשפט על שאיני יכול להגיע להישפט אך הטלפון בבית משפט היה תפוס כל הזמן. יש לי פירוט שיחות על שניסיתי ללא הרף".

10.מנגד, ב"כ המשיבה טען כי דין הערעור להידחות. לטענתו, כפי שקבע בית המשפט קמא, האישור הרפואי שצורף אין בו כדי ללמד שהמערער לא יכול היה להתייצב למשפט, וכי אין כל עילה להתערב בפסק הדין או בהחלטה שלא לבטלו.

דיון והכרעה

11.דין הערעור להתקבל, לאחר שהוגש לי מסמך שלא היה בפני בית המשפט קמא, ואשר תומך בטענות המערער לפיהן ניסה להתקשר לבית המשפט לתעבורה ביום הדיון, ללא הועיל.

12.סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי ניתן לבטל פסק-דין שניתן בהעדר הנאשם, בין היתר, אם בית המשפט נוכח "שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו".

13.בענייננו הוכח כי הייתה סיבה מוצדקת להיעדרות. המערער צירף אישור מחלה, לפיו במועד הדיון היה חולה. המדובר באישור מחלה שניתן ביום הדיון עצמו, ואין המדובר, דרך משל, באישור רטרואקטיבי (על הקושי באישור רפואי רטרואקטיבי, ראו רע"פ 5316/15 אגבארייה נ' מ"י (2015)).

14.ועוד: המערער טען במסגרת הערעור, כנזכר, כי ביום הדיון ניסה להתקשר ללא הרף למזכירות בית המשפט. לתמיכה בטיעונו זה הגיש המערער תדפיס של פירוט שיחות, ממנו עלה כי ביום הדיון אכן המערער ניסה להתקשר למרכז המידע של בתי המשפט. המערער הסביר כי בנוסף לכך ניסה להתקשר מספר רב של פעמים לבית המשפט לתעבורה, אך בשל כך שהקו היה תפוס, לא תועדו השיחות בפלט השיחות.

15.בנסיבות אלו, משהמערער המציא אישור רפואי שניתן ביום הדיון, ובנוסף המערער המציא ראיה לכך שניסה להתקשר לבית המשפט ביום הדיון - ראיה שלא הייתה בפני בית המשפט קמא, הוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המערער לדיון.

16.בנסיבות אלו, ראיתי לנכון לקבל את הערעור. למען הסר ספק יובהר בזאת כי איני מביעה כל עמדה לגופו של ההליך.

אשר על כן, הערעור מתקבל. פסק-דינו של בית המשפט קמא מבוטל, והתיק מוחזר לבית המשפט קמא לצורך שמיעת ההוכחות.