1

השופט נ' הנדל:

1.                   מונח לפנינו ערעור על חומרת עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער – תקופה של 44 חודש.

2

על פי כתב האישום המתוקן, המערער (נאשם 2 בכתב האישום) סיכם עם אחר (נאשם 1 בכתב האישום) כי יבצעו עסקה, במסגרתה יקבל האחר שלושה מטעני חבלה, ימסור אותם למערער, והאחרון ימסרם לידי גורם נוסף. בהמשך הגיע המערער לביתו של האחר, שם הוחזקו שלושת מטעני חבלה, והאחר מסר לידי המערער את המטענים. המערער עזב את הבית עם המטענים, ויחד עם אדם נוסף (נאשם 3 בכתב האישום) נסעו ברכב כשהם מובילים עמם את המטענים. בשלב מסוים התקרבו למחסום משטרתי, והמערער השליך מחלון הרכב את הקופסה שבה היו שלושת המטענים. בגין מעשים אלה הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירות של ביצוע עסקה אחרת בנשק בצוותא, ובהחזקה, נשיאה והובלת נשק בצוותא – ונדון ל-34 חודשי מאסר.

במסגרת גזר הדין הייתה התייחסות לשני נתונים נוספים. ראשית, דינו של המערער נגזר גם ביחס לתיק שעניינו עבירת סמים, שצורף להליך קמא לצורך גזירת הדין. בתיק זה הודה המערער בכתב אישום, לפיו בזמן ששהה בחופשה מהכלא, קשר קשר עם אחר להחדיר סמים לכלא. במסגרת הקשר קיבל לידיו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 5.88 גרם, ובלע אותו כשהוא עטוף בניילון כדי להכניסו אל הכלא. בסופו של דבר, ובעקבות מידע מודיעיני, לא הצליח המערער להחדיר את הסם אל הכלא. בגין הליך זה נדון המערער ל-4 חודשי מאסר, שהופעלו במצטבר ל-34 חודשי המאסר בגין תיק עבירות הנשק.

שנית, בגזר הדין הופעל במצטבר גם מאסר מותנה בן 6 חודשים שהיה תלוי כנגד המערער, בגין עבירה קודמת של החזקת נשק. בסך הכל נדון אפוא המערער ל-44 חודשי מאסר בפועל, בנוסף לעונשים של קנס ומאסר מותנה.

2.                   הסנגור הסתייג ממספר רבדים ביחס לעונש שהוטל על מרשו. על פי קו טיעונו, היה מקום לתת משקל רב יותר להודאתו בעובדות, ולחפוף – ולו באופן חלקי – בין המרכיבים השונים של עונש המאסר. בנוסף, נטען לאכיפה בררנית ביחס לגורם שהיה אמור לקבל את הנשק.

     לא מצאנו לקבל טענות אלה. המקרה חמור, ויש להחמיר בעבירות נשק נוכח הסכנה הגדולה שנשקפת לחברה כתוצאה מסחר בנשק. כאן יש להדגיש לא רק את סוג הנשק – מטעני חבלה – אלא גם כי מדובר בשלושה מטענים כאלה. בית המשפט חייב לתת ביטוי ממשי לאינטרס הציבורי להילחם בתופעת עבירות הנשק, שאף גובר בשנים האחרונות, ולהטיל עונש הולם. לעניין זה יש להביא בחשבון כי המערער ביצע את העבירה זמן לא רב לאחר שהורשע בביצוע עבירת נשק ואף נדון לעונש מאסר. נראה כי בהינתן המעשים – העונש בגין עבירות הנשק אף נוטה לקולא, וזאת אף אם לא היה ניתן משקל לעבר הפלילי.

3

     אשר לעבירת הסם – יש להדגיש את המדיניות הראויה של שב"ס, להילחם נגד התופעה של חדירת סמים לבתי הכלא בידי אסירים שחוזרים מחופשה, באמצעות גזירת עונש ממשי בגין עבירות מעין אלה. אכן, יש לתת משקל גם לסוג הסם וכמותו, אך כך נהג בית המשפט המחוזי במקרה זה. ההחלטה לגזור עונש מצטבר של מספר חודשים תואמת את הצורך בהרתעה. לו היה העונש בגין עבירה זו מוטל באופן חופף, במידה מלאה או חלקית, המסר היה כי נאשם יכול "ליהנות" מכך שדינו ייגזר עם עבירה אחרת, רק מפני שסוג הסם אינו נחשב לקשה והכמות אינה רבה.

     אחרון, נוכח חלקו של המערער לעומת חלקו של נאשם 3 בכתב האישום, כפי שעולה מעובדות כתב האישום – אין לומר כי תקופת עונש המאסר אינה הולמת. אשר לטענה לאכיפה בררנית ביחס ל"אחר" שלא הוגש נגדו כתב אישום, בית משפט קמא נימק מדוע לא הוגש כתב אישום, עניין הקשור לתיעדוף חקירתי ורצון להתמקד בעבירות אחרות ביחס לאחר. כתוצאה מכך החקירה לא הולידה ראיות מספיקות להגשת כתב אישום. עולה כי עניינו של האחר, והשערת הסנגור כי חקירה טובה יותר הייתה מלמדת כי אשמתו חמורה יותר –אינה מעלה ואינה מורידה בעניין זה. כאמור לעיל, בהינתן הנסיבות החמורות של המעשה והעושה, נדמה כי העונש נוטה לקולא, ונראה כי גם אם היה מקום לקבל במידה מסוימת את טענת האכיפה בררנית – ואיננו קובעים כך – אין לומר כי בענייננו יש הצדקה להקלה נוספת. בית המשפט חייב להגן על החברה בכללותה מפני עבירות נשק, ועל אוכלוסיית האסירים מפני חדירת סמים לכלא. בנסיבות אלה, העונש שנגזר, לרבות הקביעה שהעונשים בגין עבירת הסם, עבירת הנשק והמאסר המותנה יוטלו באופן מצטבר זה לזה ולזה – אינו מצדיק התערבות.

3.                   הערעור נדחה.

          ניתן היום, כ' באב התשפ"א (‏29.7.2021).

_________________________

21028360_Z01.docx  מא

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,