1

המערער הורשע בבית-משפט קמא בכך שהתפרץ לבית מגורים. מדובר בהתפרצות בעלת אופי אלים. המערער טיפס לחלון חדר שינה, שבר שני שלבים בתריס בחלון ונכנס לדירה בכוונת מכוון לבצע בה גניבה. בפועל ביצע המערער גניבה שהניבה לו רכוש בערך לא מבוטל. אנו מפנים לענין זה לאמור בסעיף 2 לכתב האישום המפרט את הרכוש. גם יציאתו היתה באותה דרך, קרי: דרך החלון כשבידיו השלל.

בית-משפט קמא (כב' השופט צ' עוזיאל) הפנה את המערער לקבלת תסקיר של שירות המבחן ובדיעבד השתלשלות הדברים שעניינה עומדת בבסיס הדברים בפנינו.

שירות המבחן העלה, בין היתר, את האפשרות להפסיק את המעצר שבו היה שרוי המערער נכון ליום מתן התסקיר ולהפנותו לקהילה טיפולית. בית-משפט לא ראה לנכון להיענות לעתירה זו שעל-כן גם לא נעתר לבקשה לדחיה נוספת לצורך המצאת תסקיר נוסף וגזר את הדין כשבפניו התסקיר מיום 12.3.14.

בית-משפט הטיל על המערער בגין העבירה נושא התיק הנוכחי 18 חודשי מאסר. נגד המערער היה תלוי ועומד מאסר מותנה בן 12 חודשים. מאסר זה הופעל. בית-המשפט קבע כי שני המאסרים ירוצו במצטבר זה לזה, כך שבסה"כ על המערער לרצות 30 חודשי מאסר. על ענישה זו הערעור בפנינו.

2

שני ראשים לערעור:

האחד עניינו סירובו של בית-משפט קמא למתן דחיה נוספת לצורך שילובו של המערער בקהילה טיפולית לאחר שהיה כרוך כאמור בשחרורו מהמעצר.

הראש השני עניינו העונש הכולל שהוטל על המערער.

לטענת הסנגורית, המערער הוא אכן אדם עם היסטוריה עבריינית ארוכה. יחד עם זאת, מהתסקיר שהיה בפני בית-משפט קמא עולה כי בשלב זה של חייו ביקש בפעם הראשונה אולי להיגמל מדפוס התנהגותו והיה מקום להיענות על-כן להמלצת שירות המבחן לענין הקהילה הטיפולית כאמור לעיל.

באשר לראש השני הטענה היא כי בית-משפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה.

לא מצאנו ממש בערעור זה. הסנגורית עשתה למען מרשה כל שניתן, אולם העובדות מדברות בעד עצמן.

כפי שציין בית-משפט קמא, נתון שאין עליו מחלוקת, מדובר בעבריין רצידיביסט שבעברו גם עבירה של רצח תוך כדי ביצוע עבירה ומאחוריו שנות מאסר רבות. ניתן היה לצפות שבהינתן כל אותן שנים ובהינתן גם גילו הכרונולוגי של המערער, שמא ישוב מדרכו ויימנע ממעשים כגון העבירה שבה הורשע בתיק הנוכחי.

המערער שב ומוכיח כי אין עליו מורא החוק. מדובר בפריצה חסרת מעצורים. לא בכדי התייחס בית-משפט קמא לאפשרות להחמיר בעונשו מעבר למתחם שקבע בשל עברו הפלילי הקודם. בית-משפט נמנע מכך בהתחשב בהליך השיקומי המסויג שעבר המערער ועל-כך יש לו, למערער, על מה להודות.

לא היה מקום להיענות לבקשה לתסקיר נוסף, במיוחד כך כאשר מדובר בהפסקת המעצר על-מנת להפנות את המערער לקהילה טיפולית.

באשר לעונש, בהינתן עברו הקודם של המערער, עונש של 18 חודשי מאסר על פריצה וגניבה של רכוש רב ערך הוא עונש מתון שאין מקום להתערב בו.

מה נעשה לו, למערער, הוא שב ועובר עבירות, נראה כי בכל עת יהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. מאסר על תנאי איננו ענין של מה בכך. המערער היה מודע לכך שהוא נושא על גבו מאסר על תנאי ונתון זה לא הרתיע אותו מביצוע העבירה, על-כן מה לו כי ילין כאשר בית-המשפט הפעיל את המאסר על תנאי!

3

אנו דוחים את הערעור.

ניתן והודע היום ח' אלול תשע"ד, 03/09/2014 במעמד הנוכחים.