1

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה מיום 2.3.16 (פל"א 9255-12-15) שבו הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח ונדון למאסר למשך 5 חודשים שבו יישא בתנאי עבודות שירות, להפעלת מאסר על תנאי למשך 5 חודשים שהיה בר הפעלה, כאשר בשתי תקופות המאסר יישא המערער באופן חופף, למאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים וכן לפסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים, במצטבר לכל תקופה אחרת של פסילה שבה הוא נושא.

בכתב האישום שהונח לפני בית משפט קמא נאמר כי ביום 21.1.15 הורשע הנאשם ונדון לפסילה בפועל למשך 21 חודשים, וביום 26.12.15 נהג ברכב פרטי חרף אותה פסילה וללא ביטוח בתוקף.

2

כאמור, הנאשם הודה בעבירות ובמסגרת הטיעון לעונש הובא בפני בית משפט קמא גזר הדין שבו הושת עליו עונש המאסר על תנאי ועונש הפסילה וכן הוגש גיליון ההרשעות הקודמות המצביע על 27 הרשעות מאז החל הנאשם לנהוג בשנת 2005 וכן גיליון נוסף בגין 4 הרשעות בעבירות שאינן עבירות תעבורה שבגין אחת מהן נשא ב-6 חודשי מאסר.

התביעה עמדה על חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה, במיוחד כאשר קיים מאסר על תנאי בר הפעלה בגין נהיגה בזמן פסילה וכאשר מדובר בנאשם עם עבר מכביד.

ב"כ המערער ביקש להקל בעונש, ולהאריך את המאסר על תנאי, נוכח הודאת הנאשם והסביר כי ביום המקרה חשה אשתו של המערער שלא בטוב כשהיא בהיריון. המערער טלפון למגן דוד אדום אך והזמין אותם להגיע לביתו כאשר אשתו מדממת אך לאחר 40 דקות הוא לקח איתו את אשתו ואת שלושת בנותיו הקטנות ונהג ברכב ולאחר נסיעה קצרה נעצר לביקורת. חרף הסבריו של המערער לצורך בנסיעה, עיכבו אותו השוטרים והוא נאלץ לזמן את אחיו, שהוא שומר שבת, שיגיע למקום כדי לקחת את אשתו. לדברי המערער, הסבריו לשוטרים בתחנה היו מבולבלים עקב הלחצים שעמד בהם ולכן אמר להם שאינו יודע מדוע לא התקשר למגן דוד אדום. בסופו של דבר האח שהחל להסיע את אשתו של המערער לא היה צריך להגיע לבית החולים כי היא כבר אמרה לו שהרגישה בטוב ולא רצתה שיחלל שבת ואחרי שיצאה השבת הוא לקח אותה לבית החולים והתברר כי הפילה.

הסנגור הודה כי אין בידיו אישור רפואי על הפסקת ההיריון.

ב"כ התביעה טען כי לא הובאו לפניו מסמכים רשמיים מבית החולים או ממגן דוד אדום ואין מדובר באירוע חירום שהרי בסופו של דבר המתינה אשת המערער עד מוצאי שבת כשהנהיגה ארעה סמוך לשעה 11 בבוקר.

בית המשפט עמד על טענות הצדדים, על חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה ועל מתחם הענישה הראוי הנע בין 7 חודשי מאסר בפועל ועד 20 חודשים מאסר בפועל. בית המשפט עמד על עברו המכביד של המערער הכולל עבירות של נהיגה במהירות, נהיגה בשכרות, אי ציות להוראות שוטר, נהיגה כשברמזור אור אדום ועוד, וכן על עברו הפלילי האחר הכולל עבירות של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, חבלה על ידי שניים, תקיפה סתם, החזקת אגרופן, תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו ואיומים.

בית המשפט הוסיף וציין כי המאסר המותנה שהוטל על המערער לא הועיל והוא נהג ביודעו כי הוא פסול מנהיגה. לקולא הביא בית המשפט קמא בחשבון את הודאתו של הנאשם וכן התחשב בנסיבות ביצוע העבירה תוך שציין כי לא ברור מדוע המתינה אשת המערער עד לשעות הערב לקבלת טיפול רפואי.

בסופו של דבר דן בית המשפט את המערער לעונשים שצוינו לעיל.

3

בערעורו חזר ב"כ המערער על טענותיו בבית משפט קמא, ציין כי זו הייתה הפעם היחידה שהנאשם הפר את הפסילה וכי עשה זאת בנסיבות מוצדקות לאחר שמגן דוד אדום לא הגיעו במשך 40 דעות בעוד אשתו של המערער נאנקת מכאבים. לטענתו, גר המערער ברמלה בשכונה שאין בה מוניות ולכן לא ניסה להתקשר למונית.

עוד עמד הסנגור על מצבו הכלכלי הקשה של המערער, על כך שאשתו אינה עובדת לאחר ההפלה והציג מקרים שבהם בנסיבות דומות, לשיטתו, לא הופעל עונש של מאסר על תנאי. לחלופין ביקש להטיל על הנאשם עונש של של"צ.

ב"כ המשיבה שב ועמד על טענותיו לחומרת העבירה וחזר וציין כי לא הוצג אישור רפואי בדבר ההפלה שעברה אשת המערער, והסנגור השיב כי בידיו מסמכים שאותם הציג לבית המשפט.

לטענת ב"כ המשיבה, המסמך אינו מעיד על הפסקת היריון וציין כי המערער לא פרס בפני בית המשפט את התמונה המלאה באשר להסבריו מיד לאחר שנעצר.

אף בית משפט זה התרשם כי לפחות בעניין הפסקת ההיריון לא הוצגה התמונה המלאה ובין היתר רק בסוף שמיעת הערעור התברר כי מדובר בהיריון בשבוע ה-7.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי אין מקום להתערב בגזר הדין של בית משפט קמא. חומרת העבירה ועברו המכביד של המערער, כמו גם הסבריו באשר לנסיבות העבירה, שאינם מקובלים עלי, ואציין בקשר לכך כי יכול היה המערער להזמין מונית לקחת את אשתו לבית החולים או לבקש מאחד השכנים שיסייע לו והוא בחר ביודעין לנהוג בזמן פסילה, ואף אין זו הפעם הראשונה שבה הוא נוהג בזמן פסילה שהרי על עבירה דומה הורשע בעבר.

לפיכך אני דוחה את הערעור.

המערער יתייצב לשאת בעונשו בפני הממונה על עבודות שירות ביום 10.7.16 עד השעה 09:00.

ניתן היום, כ"ח סיון תשע"ו, 4 יולי 2016, במעמד המערער.