1

בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב (כב' השופט א. ברקאי) מיום 10.12.15 לפיה נדחתה בקשת המערער לביטול צו ההריסה המנהלי.

טענות המערער בקליפת אגוז הן כדלקמן:

1.         ביתו של המערער מצוי במתחם המגורים של בני משפחתו שברח' י"ב 25 בכפר שלם ולא ברח' אלנקווה 49, כמצויין בצו ההריסה. המבנה לגביו ניתן צו ההריסה המנהלי היה גמור בעת שניתן הצו, ומאוכלס. צו הריסה מנהלי נועד רק לצורך מניעת עובדה מוגמרת ולא זה היה המצב במקרה דנן.

הצו ניתן על קומה שלמה בבנין ולאחר מכן הובהר שלא מדובר בקומה כי אם במרפסת שנסגרה.

2.         שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי אין מקום לקבל את הבקשה מאחר ולא הוגשה על ידי בעלי הזכות במקרקעין. במקרה דנן המערער הוא לכל הפחות בעל רשות במקרקעין, ולכן הוא רשאי להגיש הבקשה.

2

3.         שגה בית משפט קמא כאשר קבע בהחלטתו כי אין לקבל את טענת המערער ביחס לכתובת המצוינת בצו, רח' אלנקווה המצויין בצו איננו כתובתו של המערער.

ב"כ המשיבה טוענת כדלקמן:

1.         אין מדובר בטעות בכתובת. בצו ההריסה המנהלי צויין גוש חלקה, שם רחוב ומספר הבית והנתונים הללו תואמים את נסח הטאבו שהוגש.

2.         ב"כ המשיבה מפנה לסעיף 4 בתצהיר המהנדס התומך בצו ההריסה המנהלי ואשר קובע כי המבנה מאוכלס תקופה שאינה עולה על 30 יום וכי לא חלפו 60 יום מסיום הבניה. צילומי האוויר שהוגשו לבית משפט קמא מתאריכים 13.3.13, 22.10.14 ו- 8.11.14 מלמדים על היקף הבניה, מועד הבניה ומועד סיום הבניה.

3.         לדברי ב"כ המשיבה גם אם היתה למערער זכות עמידה אין מחלוקת כי הוא לא בנה את המבנה נשוא צו ההריסה המנהלי בהיתר. על הגגון אולי חל הפטור אולם יתר חלקי הבניה אינם פטורים ויש צורך בהיתר בניה כחוק.

בית משפט קמא דחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי וציין כי המערער שינה את גרסתו במהלך הדיון. תחילה טען כי צבע את הבית ולאחר מכן הודה כי נעשתה בניה במקום אולם בניה זו איננה דורשת היתר לאור "תקנות הפטור". עוד קבע בית משפט קמא כי המערער לא הוכיח כל בעלות או זכות במקרקעין ולכן אין הוא רשאי כלל להגיש בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ואף איננו רשאי לבנות במקרקעין הללו. לדברי בית משפט קמא אפילו קיימת למערער רשות במקרקעין אין זו זכות קניין המאפשרת עמידה בפני צו הריסה מנהלי המיועד להריסת בניה בלתי חוקית.

לגופו של ענין בית משפט קמא דחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, מאחר ובפועל הוכח כי המערער בנה מבנה וגג מעליו בשטח של 15 מ"ר ובגובה של 2.5 מ'. "תקנות הפטור" אינן מתירות הגבהת קירות וסגירת המבנה בגג. בניה מעין זו איננה בגדר גגון ואיננה פטורה מקבלת היתר בניה.

דיון והכרעה

כבר עתה ייאמר כי אין ממש בערעור זה ודינו להדחות.

3

כפי שצויין בהחלטתו של בית משפט קמא, לבית המשפט הוצגו תמונות, תצלומי אויר וחוות דעת של מפענח תצלומי אויר, המלמדות על היקף הבניה נשוא צו ההריסה המנהלי, מועד הבניה ומועד האכלוס. אין מדובר בענין קוסמטי כטענת המערער כי אם במבנה חדש שנבנה ללא היתר בשטח של כ- 15 מ"ר.

אכן יש ממש בקביעת בית משפט קמא לפיה "תקנות הפטור" אינן חלות על בניה מעין זו וכי הגבהת קירות וסגירת גג מעליהם איננה בנית גגון, גם אם מדובר על בניה העשויה מחומרים קלים בלבד.

סעיף 4 לתצהיר המהנדס התומך בצו ההריסה המנהלי מלמד על כך שבעת הוצאות צו ההריסה המנהלי המבנה לא היה מאוכלס תקופה העולה על 30 יום וטרם חלפו 60 הימים מתום הבניה. בכך אף תומכים כאמור צילומי האויר שהוגשו לבית המשפט, כך שהצו דנן הוצא כדין ובהתאם לחוק.

ב"כ המערער חזר וטען לענין זכות העמידה, אולם מאחר ובית משפט קמא דן בטענות בנוגע לביטול צו ההריסה המנהלי לגופן, אינני מוצאת לנכון במקרה זה להתיחס לטענתו של המערער באשר לזכות העמידה, מאחר ואין לה כל רלוונטיות לענייננו.

אני דוחה גם את יתר טענותיו של המערער. בית משפט קמא דן בהרחבה בכל הטענות הללו ולא מצאתי מקום להתערב בנימוקיו ובמסקנותיו.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

בהתחשב במצבו הרפואי של המערער כמפורט בפרוטוקול ובעובדה כי אנחנו מצויים עתה בעונת החורף, אני מורה כי ביצוע צו ההריסה המנהלי יעוכב עד ליום 1.5.16.

ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ו, 22 פברואר 2016, בהעדר המערער ובמעמד ב"כ המשיבה