1

פסק דין

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של איומים והעלבת עובד ציבור. נקבע בהכרעת הדין כי בהזדמנות מסוימת בשנת 2013, המערער העמיד את רכבו בצורה שהפריעה לתנועה ושוטר שעבר במקום העיר לו על כך וביקש את פרטיו ובתגובה לכך המערער התנהג בצורה תוקפנית כלפי השוטר ובין היתר התקרב אליו בצורה מאיימת, תוך עמידה במצב שמצחו היה קרוב מאוד למצחו של השוטר. בהמשך, בתחנת המשטרה, המערער איים על השוטר באומרו לו, שכפי שהשוטר הרס אותו, גם הוא יהרוס את השוטר.

התביעה טענה למתחם עונש הולם הנע בין שלושה חודשי מאסר בעבודת שירות לעשרה חודשי מאסר בפועל וביקשה להטיל על המערער עונש ברף הבינוני של המתחם. בית המשפט גזר על הנאשם חמישה חודשי מאסר בפועל, חצי מהם בחופף למאסר בן חמישה חודשים שהמערער מרצה, לאחר שביקש בעצמו להמיר מאסר בעבודת שירות למאסר ממש. בנוסף, נגזרו על הנאשם מאסרים על תנאי.

2

המערער הגיש את ערעורו הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין ובמהלך הדיון בפנינו, וויתר על ערעורו על ההרשעה והתמקד בערעור על העונש. לטענתו, העונש שהוטל עליו חמור. הוא הציג את נסיבותיו האישיות המורכבות, את גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות ועכשיו, ואת העובדה שהעבירות בוצעו בשנת 2013, לפני כמעט 5 שנים. עוד ציין, כי אם המערער היה מודה במיוחס לו בפני שופט ששומע הקראות בימים מרוכזים, התוצאה הייתה בסדר גודל של מאסר על תנאי בלבד.

המשיבה טוענת כי הנסיבות האישיות שהמערער הציג עמדו לעיני בית המשפט בעת גזירת הדין, וקיבלו את המשקל המתאים, וטוענת שמעשי המערער, מצדיקים את העונש שהוטל עליו, במיוחד שעה שבית המשפט התחשב במערער וקבע שחצי מתקופת המאסר תהיה בחופף למאסר שהוא כבר מרצה. לכן, ביקשה לדחות את הערעור.

שקלנו את טענות הצדדים ובאנו למסקנה שנסיבות המקרה מצדיקות להתערב בעונש שהוטל על המערער. כפי שצוין, המעשה היה לפני כ - 5 שנים; העבירה העיקרית שבעטיה הוטל המאסר על המערער היא עבירת האיומים; בית המשפט זיכה את המערער מעבירת איומים אחרת שיוחסה לו באותו כתב האישום; בעת ביצוע העבירות היה המערער כבן 19; נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, מורכבות, הוריו חולים מאוד ובת זוגו נמצאת בהיריון מתקדם. הסניגור הציג בפנינו מסמך מטעם שב"ס בו צוין, כי המערער שוהה באגף מתקדמים, אין לו עבירות משמעת והוא מועסק במכבסה.

נוכח נתונים אלה, אנו סבורים שיש להקל מעט בעונש המאסר שהוטל על המערער ולהעמידו על 4 חודשים, כאשר חודשיים וחצי מהם יהיו בחופף למאסר שהוא נושא, כך שעליו לשאת במצטבר חודש וחצי.

יתר הוראות גזר הדין של בית משפט קמא, יעמדו בעינם.