1

      בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שגזר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט) על המערער בת"פ 36511-09-14.

1.       המערער הורשע על פי הודאתו בכך שביום 28.8.2014 התחזה לשוטר ושדד ביחד עם שניים נוספים עובדים זרים ותושבי שטחים שעבדו בבניין. טרם שניתן גזר הדין הוגש תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המערער בו צוין כי הוא מתקשה לקחת אחריות על מעשיו ולהכיר בצדדים התוקפניים באישיותו. עם זאת, צוין כי המערער מביע חרטה כנה על מעשיו ומצוי בתהליך ראשוני של הכרה בהשלכות של מעשיו על קורבנותיו. עוד צוין כי המערער השתלב בקבוצה טיפולית ומביע רצון ומוטיבציה להמשיך בהליך השיקומי. בנוסף צוין כי המערער נעדר דפוסי חשיבה עברייניים וכי הסיכוי שיבצע עבירות אלימות נוספות הוא נמוך. מטעמים אלו, המליץ שירות המבחן להטיל על המערער ענישה שיקומית ועונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

2

2.       בגזר הדין קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער נע בין 20 ל- 40 חודשי מאסר בפועל וכי אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. זאת, כך נקבע, משום שהמלצתו של שירות המבחן אינה הולמת את חומרת מעשיו של המערער ואינה מתיישבת עם העובדה שהוא מתקשה לקחת עליחם אחריות. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להתעלם מכך שבניגוד לשותפיו לעבירה המערער טרם שילם פיצוי לקורבנותיו. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח גילו הצעיר של המערער, עברו הנקי והבעת החרטה מצדו יש לגזור עליו עונש ברף התחתון של מתחם העונש שנקבע. לפיכך, גזר בית המשפט קמא על המערער עונש של 20 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי בסך 1,000 ש"ח לכל אחד מקורבנותיו.

3.       המערער הגיש ביום 9.2.2016 ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בו הוא עותר לאמץ את המלצת שירות המבחן לגזור עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המערער את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר עליו. בבקשה טוען המערער כי נוכח המלצת שירות המבחן בעניינו ישנו סיכוי טוב כי ערכאת הערעור תתערב בגזר הדין ועל כן, לטענתו, מן הראוי לעכב את הביצוע אחרת עשוי הערעור להתייתר במובן זה. ומכל מקום, כך מוסיף המערער וטוען, נוכח תקופת המאסר הקצרה יחסית שנגזרה עליו יש חשש כי אם תידחה בקשתו הוא ירצה את חלק הארי של מאסרו בטרם יוכרע הערעור. עוד טוען המערער כי לא ייגרם נזק לאינטרס הציבורי בשל עיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי, והוא מדגיש כי לאורך כל התקופה שבה שהה בחלופת מעצר הוא לא הפר את תנאי שחרורו.

      המדינה מצידה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המערער וטוענת כי מדובר בעונש ראוי שאף נוטה לקולה ועל כן הסיכוי כי ערכאת הערעור תתערב בו – נמוך. כמו כן טוענת המדינה כי בשל חומרתם הרבה של מעשי המערער ישנו אינטרס ציבורי כי יחל בריצוי עונשו באופן מיידי וכי ניתן להקדים את שמיעת הערעור על מנת שיוכרע בטרם תמוצה תקופת המאסר.

4.       דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

3

      הלכה היא כי הגשת ערעור אין בה כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר, וכי על המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר לשכנע כי בנסיבות העניין נסוג האינטרס הציבורי לביצוע מיידי של העונש מפני שיקולים פרטניים הנוגעים למבקש המצדיקים את עיכוב הביצוע בעוד הליך הערעור תלוי ועומד (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ''ד נד(2) 241, 283 (2000)). במקרה דנן הורשע המערער על פי הודאתו בביצוע מעשה שוד אלים ביותר, בחבורה. השוד שביצע התאפיין בכיעור מיוחד. שותפיו של המערער – שהיו באותה עת שוטרים במשמר הגבול – עשו שימוש במדיהם ובנשקם לצורך השוד והקורבנות שנבחרו על ידי החבורה נמנים עם אוכלוסיות המוחלשות בחברה – עובדים זרים ותושבי שטחים שביקשו להתפרנס מעבודת בניין. המערער לא היה אמנם שוטר משמר הגבול אלא חייל בצה"ל בעת ביצוע השוד, ועל כן בהבדל משותפיו הוא לא הורשע בעבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה ובמרמה והפרת אמונים. אך על פי עובדות האישום השלישי שבהן הודה המערער, הוא הגיע עם שותפיו לזירת השוד כשאף הוא מתחזה לשוטר ועוטה כובע זיהוי משטרתי, במטרה ליצור אצל קורבנות השוד את הרושם הכוזב כי הוא איש מרות. כמתואר בכתב האישום המערער אף אחז במהלך השוד אמצעי להתזת גז פלפל הנחזה להיות אקדח, אותו כיוון אל הנשדדים תוך שהוא מסנוור אותם בפנס ומאיים עליהם ושומר לבל יפריעו לשותפיו בביצוע "החיפוש". אם לא די בכל אלה המערער אף נטל בתום האירוע חלק מן השלל בסך 2,000 ש"ח.

5.       נוכח הנסיבות הקשות והחמורות שבהן בוצע השוד כמתואר לעיל, דומני, בלא לטעת מסמרות בדבר, כי הסיכוי להפחתת עונשו של המערער עד כדי ריצוי המאסר בעבודות שירות, אינו גבוה כלל וכלל. אכן שירות המבחן המליץ על ענישה שיקומית ועל עבודות שירות אך בית המשפט המחוזי ראה לדחות המלצה זו בנסיבות העניין ועיון בתסקיר שירות המבחן מלמד כי ההערכה הכלולה בו מורכבת למדי ובין היתר צוין בה כי המערער מתקשה לקחת אחריות על מעשיו. על כן נראה כי בהיבט השיקומי מדובר לכל היותר במי שעושה צעדים ראשוניים בכיוון זה ובנסיבות אלה, ספק אם ניתן למצוא טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא בקובעו כי אין מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן.

6.    אשר על כן, הבקשה נדחית. עם זאת, בהינתן תקופת המאסר הקצרה יחסית שנגזרה על המערער, תקבע המזכירות את הערעור לשמיעה במהלך חודש יוני 2016.

4

      המערער יתייצב לשאת בעונש המאסר שנגזר עליו ביום 1.3.2016 עד השעה 10:00 בבימ"ר ניצן, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון בשב"ס, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

      ניתנה היום, ‏י"ג באדר א התשע"ו (‏22.2.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16010750_V04.doc  גק