1

בפני בקשת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

כתב האישום ורקע

1. נגד המשיב הוגש ביום 2/5/18 כתב אישום המייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש נגד בת זוג, על פי סעיף 382(ג) לחוק העונשין.

בהתאם למפורט בכתב האישום, המשיב עלה לישראל מאתיופיה לפני 3.5 שנים, והוא מתגורר עם אשתו (המתלוננת) בדירה במרכז הקליטה ב----. לבני הזוג ארבעה ילדים משותפים, והמתלוננת נמצאת בשבוע ה- 38 להריונה החמישי.

ביום 27/4/18 הלך המשיב לביקור באחת הדירות במרכז הקליטה שם נערכה מסיבת ברית מילה, שהה שם ושתה אלכוהול. בשעה 01.00, כשראתה שבעלה לא חוזר, שלחה המתלוננת את בנם בן ה-13 לקרוא לאביו. בהמשך, לאחר שהמשיב לא חזר לדירה, הגיעה המתלוננת בעצמה, קראה למשיב וחזרה עמו לדירתם.

2

המתלוננת פחדה מהמשיב ומתגובתו בגלל ששתה אלכוהול, ולכן לא נכנסה עמו לדירה ונשארה בחוץ. בתגובה, אחז בה המשיב, הכניס אותה אל הדירה ללא הסכמתה, נעל את הדלת, והשאיר את המפתח בצילינדר. בתוך הדירה חנק המשיב את המתלוננת בצווארה. המתלוננת, בתגובה, הכתה את המשיב כדי להפסיק את תקיפתה, ואולם המשיב העצים את התקיפה, הכה את המתלוננת בגבה ומשך בשיער ראשה, עד שהמתלוננת נפלה על הארץ זועקת לעזרה.

כתגובה לצעקות, הגיע למקום מאבטח מרכז הקליטה ודפק בדלת, ואולם המשיב מנע מהמתלוננת לפתוח את הדלת. המאבטח ניסה לפתוח את הדלת ללא הצלחה, ולבסוף פרץ את הדלת, וכשעשה זאת, ראה את המתלוננת שרועה על הרצפה, כשהמשיב גורר אותה.

2. במקביל להגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

ראיות לכאורה

3. ב"כ המשיב אישר כי מתקיימות ראיות לכאורה לגבי המיוחס למשיב בכתב האישום, ואולם הפנה לחולשה ראייתית מסויימת, אשר בה יש, על פי הטענה, להחליש את עילת המעצר. נטען כי גרסתה הראשונה של המתלוננת, שנגבתה בסמוך לאירוע, ביססה עובדות מתונות יותר, וחמורות פחות, מאלה המתוארות בכתב האישום. נטען כי באותה גרסה ראשונית, נמנעה המתלוננת מלהזכיר חניקה או משיכה בשיער, וכי לעומת זאת ציינה שהיא עצמה היכתה את המשיב באותו אירוע. הסניגור ציין כי המתלוננת אמרה במפורש שלא מדובר באלימות חוזרת, כי בעלה אינו נוהג לשתות אלכוהול וכי אינה פוחדת ממנו, וכי בעדות מאוחרת יותר שינתה את טעמה והחריפה את הדיווחים לגבי המשיב, באופן שנגוע, לפי טענת ב"כ המשיב, בחוסר כנות.

4. עיון בחומר החקירה מגלה, כי המאבטח של מרכז הקליטה, אדהם סלאלחה, קרא למשטרה להגיע למקום בקריאה למוקד 100 בשעה 01:55. המאבטח מסר למשטרה כי הגיע לדירה מספר 30, בה מתגוררים בני הזוג, עקב צעקות, ניסה לפתוח את הדלת במפתח המאסטר ללא הצלחה, פרץ את הדלת והבחין במתלוננת בהיריון מתקדם, על הרצפה. בשתי הודעות שנגבו ממנו, מסר המאבטח, כי ראה אישה על הרצפה ואת בעלה מנסה למשוך אותה.

3

5. גרסתה הראשונה של המתלוננת נגבתה ממנה בשעה 03:20, לאחר שפונתה לבית החולים "זיו" בצפת. בגרסה זו מסרה המתלוננת, כי כעסה על המשיב על כך שאינו חוזר לדירה וכי "התעצבנה" והיכתה אותו, והוא היכה אותה חזרה. לגבי האופן בו היכה אותה המשיב, מסרה המתלוננת כי הוא היכה אותה עם הידיים ודחף אותה על הרצפה, והיא נפלה. המתלוננת מסרה בתשובותיה לשאלות, כי מדובר במקרה אלימות ראשוני, כי אינה מרגישה מאויימת וכי בעלה לא מרבה לשתות אלכוהול.

6. גרסה מפורטת יותר נגבתה מהמתלוננת למחרת היום על ידי חוקר תחנת צפת בתחנה. המתלוננת מסרה כי ביום האירוע התקיימה מסיבת ברית באותה דירה אחרת במרכז הקליטה, בה בילה הנאשם ושתה שם אלכוהול. המתלוננת מסרה שוב שהלכה לקרוא לבעלה בלילה בו בושש לחזור, ומצאה את בעלה שיכור ומתנדנד. כשחזרו לדירתם מסרה כי פחדה ממנו, לא רצתה להיכנס עמו פנימה בגלל מצבו ובגלל שהיא עצמה חשה עייפה וחולה. עקב פחדה זרקה המתלוננת למשיב את המפתח, ואולם הוא תפס בידה, משך אותה בכוח פנימה ונעל את הבית מבפנים. הפעם מסרה המתלוננת, כי מיד אחרי שהכניס אותה בניגוד לרצונה לדירתם, תפס אותה המשיב בשיער ראשה, חנק אותה, סובב אותה עד שנפלה והוא נפל עליה. המתלוננת מסרה כי אחרי שפרץ המאבטח את הדלת כפי שתואר קודם, פונתה לבית החולים, וכי חשה מאז כאבים בצלעות ואף נותרה חבלה על פניה באזור הגבה. המתלוננת מסרה, כי בבית החולים "לא חתמה על טופס", כי פחדה שיעצרו את בעלה.

7. החוקר הציג בפני המתלוננת את טענת המשיב כי היא החליקה ונפלה בעצמה, בניגוד לטענתה כי המשיב הפיל אותה, ואולם המתלוננת שללה טענה זו, אף הדגישה כי המשיב הוא שהפיל אותה. המתלוננת מסרה כי היא "מפחדת לספר את הכל" וכי לא מסרה קודם לכן את הפרטים על מלוא התמונה, מפחד שיעצרו את בעלה. האישה ציינה, כי המשיב אמר שהילדים יילקחו ממנה אם תתלונן, ואולם מנימתה עולה, כי החליטה בסופו של דבר לחשוף את כל האמת. המתלוננת מסרה: "אני הרגשתי שהנשמה שלי עומדת לצאת" (ש' 41).

יחד עם זאת, גם בגרסתה המאוחרת יותר מסרה המתלוננת כי מדובר באירוע אלימות ראשון, וכי בעבר המשיב לא היכה אותה, אף לא איים עליה.

4

8. בהודעה שנגבתה מבנם של המשיב והמתלוננת ביום 29.4.18 מסר הילד, יליד 2006, כי אמו שלחה אותו לקרוא לאביו מהמסיבה בה היה במקום אחר, וכי לאחר שהמשיב לא חזר, הלכה המתלוננת בעצמה לקרוא לבעלה. הילד מסר, כי אמו פחדה להיכנס לדירה כי המשיב היה שיכור, וכי אז משך אותה המשיב "מהגוף", וכשנכנסו לבית, נתנה המתלוננת למשיב מכה לחזה ובפנים, והוא החזיר לה, היכה אותה בגב ומשך בשיערה. הילד מסר כי אמו החליקה על הרצפה שהיתה רטובה וכי בהמשך כשהגיע שומר ודפק בדלת, מנע המשיב מהמתלוננת לפתוח ו"המשיך לריב איתה" עד שהשומר פרץ את הדלת ונכנס בעוד המתלוננת על הרצפה. הילד נשאל אם מדובר במריבה ראשונה אלימה, והשיב בחיוב. הילד דיווח כי אמו נחבלה ליד הגבה וכי אביו נחבל ליד אפו.

9. המשיב בגרסתו שלל לחלוטין כל חשד שיוחס לו. על פי גרסתו, לא היה שיכור, לא התווכח עם אשתו, לא משך אותה לתוך הבית, ולמעשה לא התרחש כל אירוע שיש בו להסביר מדוע הגיע המאבטח ופרץ את דלת הדירה. בשתי חקירות, הראשונה מיום 28.4.18 והשנייה למחרת, הכחיש המשיב לחלוטין כל מעשה תקיפה, כל סכסוך או כל ויכוח וחזר וטען, שלא נגע באשתו. המשיב טען, כי הוא ואשתו חיים בשלום ואוהבים, ושלל לחלוטין כל התרחשות גם אחרי שטענותיהם של המתלוננת, המאבטח והבן שלו הוצגו בפניו על ידי החוקר.

10. מצאתי, על סמך הראיות שפורטו, כי מתגבש מצע של ראיות לכאורה ללא חולשה משמעותית. טענת הסניגור, לפיה יש ראיות לתקיפה מתונה מזו שיוחסה, אינה מגובה כאמור בגרסתו של המשיב עצמו, המרחיק עצמו לחלוטין ומתאר ערב שקט ללא כל אירוע מיוחד. הסיטואציה המגובה בעדות המאבטח, לפיה נאלץ המאבטח לפרוץ את הדלת סמוך לשעה 02:00 בלילה, כשמתוך הדירה עולות צעקות, וכי אחרי שפרץ את הדלת נגלתה לעיניו אישה בהיריון מתקדם נגררת על ידי בעלה על הארץ, הינה סיטואציה התומכת בגרסתה המאוחרת והחריפה יותר של המתלוננת, ומתוכה עולה מסוכנות מדאיגה.

11. ב"כ המבקשת התייחס להבדלים שבין שתי גרסאותיה של המתלוננת והפנה לכך שהגרסה הראשונית הינה גרסה לקונית שנגבתה בבית החולים על ידי סייר, לעומת גרסה מפורטת יותר שנגבתה על ידי חוקר בתחנת המשטרה. אני מוצאת, כי גרסתה המאוחרת יותר של המתלוננת, שבה פירוט רחב יותר מזה שמסרה בגרסתה הראשונית בבית החולים, מאופיינת בסימני אמת ואינה נגועה בשלב זה בכל חולשה רלוונטית ממשית. ניכר לכאורה כי המתלוננת חששה להתלונן, וכי חשה בעת האירוע מאויימת עד כדי סכנת חיים.

מתקיימות ראיות לכאורה ללא חולשה משמעותית.

עילת מעצר

5

12. מדובר בעילת מעצר מתוקף חוק שעניינה במסוכנותו של מי שמבצע לכאורה עבירות אלימות במשפחה. למשיב אין עבר פלילי מאז שעלה לישראל לפני 3.5 שנים. בנוסף, המתלוננת ציינה, גם בגרסתה המאוחרת יותר והחמורה יותר, כי הוא מעולם לא תקף אותה לפני האירוע הנוכחי. בכך יש להפיג במידה מסויימת את המסוכנות. לעומת זאת, גורם המחריף את המסוכנות הינו גרסתו של המשיב שבה הוא מרחיק עצמו לחלוטין באופן מלאכותי מכל המיוחס לו. הרחקתו המוחלטת, מבלי שהוא מסביר, בשתי גרסאות שנגבו ממנו, את התרחשות העניינים, עלולה להצביע על עמדות קשוחות כלפי אשתו ואף על מסוכנות עתידית כלפיה. מתקיימת אם כך מסוכנות, והמשיב אינו סותר את חזקת המסוכנות שקבע במקרה זה המחוקק.

חלופת מעצר

13. ב"כ המשיב הציע לשחררו ללא דיחוי וללא הארכת מעצר נוספת לשם קבלת תסקיר, לביתה של אחותו בעיר רמלה. אחותו של המשיב, הגב' מולו טרונה, התייצבה בבית המשפט והביעה נכונות לקבל את המשיב בביתה במעצר בית מלא. עמה התייצב אחיינה, חייל סדיר, שהציע לסייע בהשגחה בסופי שבוע בהם הוא חוזר מהצבא. תחילה מסרה האחות כי היא עובדת בחלק מימי השבוע בניקיון, ואולם בהמשך, כשהכירה בבעייתיות שבכך שבחלק משעות היממה יוותר המשיב ללא השגחה, הצהירה האחות כי תפסיק לעבוד בתקופה הקרובה, כדי להשגיח על המשיב כל העת.

14. המתלוננת, בשלבי היריון סופי, התייצבה לדיון, וביקשה שהמשיב יחזור הביתה, אף ביקשה לאפשר לבעלה לשהות לצידה בלידה הקרובה, מסרה כי אין לה מלבד בעלה, בני משפחה לתמוך בה.

6

15. התרשמתי לחיוב מאחותו של המשיב שהציעה להשגיח עליו, ושוכנעתי כי חלופת המעצר אשר יתרונה הבולט הוא הרחקה משמעותית מהעיר צפת, תענה על מטרות המעצר במקרה זה. מצאתי לנכון לתת במשיב ובמשמורנית אמון, ואני סבורה כי הרחקתו מרחק כה רב למעצר בית מלא, יחד עם הפקדת ערובה, יבטיחו באופן מספק בשלב זה כי לא יתקרב למתלוננת ולא יפגע בה. מדובר במי שעובד לפרנסתו בעבודות ניקיון את אתר קבר הרשב"י, כך על פי חומר הראיות, ומי שאינו מאופיין בשגרה אלימה עד לאירוע זה. יחד עם זאת, חריפותו של האירוע האחרון נשוא כתב האישום, בו היכה לכאורה המשיב את אשתו ההרה, מחייב לכל הפחות הרחקה ומעצר בית מלא, עד שתובהר התמונה באשר למסוכנותו. אציין עוד, כי המתלוננת מתגוררת במרכז קליטה שבו מאבטחים ואף צוות טיפולי (עו"ס מטעם המרכז אף התייצב לדיון), כך שגם אם חלילה תירשם הפרה, והמשיב יתקרב למרכז הקליטה בניגוד לאיסור, קיימת טבעת השגחה על המתלוננת אשר תסייע בהגנה עליה.

סוף דבר הוא, שאני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים:

א.  המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתה של אחותו הגב' מ' ט' ת.ז. 000000000 ברח' ----- 00/00 ב-----. למשיב מאושר "חלון התאווררות" יומי בליווי האחות בתחומי העיר ------ בלבד בימים א' עד שבת בין השעות 18:00 עד 20:00.

ב. החלטתי, לנוכח הריחוק הגאוגרפי הרב בין המשיב לבין המתלוננת, ולאור המצב המשפחתי והלידה הצפויה, לא לאסור על יצירת קשר טלפוני בין המשיב למתלוננת ולבני משפחה אחרים, ואולם נאסר על המשיב להתקרב למתלוננת או להיפגש עמה.

ג. האחות הגב' מ' ט' ת.ז. 000000000 תשמש משמורנית למשיב בכל שעות היממה לסירוגין עם האחיין מר מ' מ' ת.ז. 000000000, שיוכל לסייע בהשגחה בסופי שבוע שבהם יחזור מהצבא.

ד. נאסר על המשיב לשתות אלכוהול (הוראה זו מתווספת לבקשת המבקשת ובהעדר התנגדות).

ה.  יופקד סך של 1,500 ₪, כתנאי לשחרור.

ו. המשמורנים שצויינו בסעיף 3 לעיל יחתמו כל אחד על ערבות צד ג' ע"ס 3,000 ₪, להבטחת קיום תנאי השחרור. המשמורן הנוסף מעבר לאחות חופשי לחתום על כתב הערבות מאוחר יותר, והחתימה לא תהווה תנאי לשחרור, ואולם משמורן זה לא ישמש כמשמורן עד שלא יחתום על כתב הערבות. הערבים פטורים מהצגת תלוש משכורת.

ז. המשיב יחתום על ערבות עצמית ע"ס 6,000 ₪, להבטחת קיום תנאי השחרור.

ח.  הובהר למשיב ולמשמורנית, כי המשטרה רשאית להגיע בכל שעות היממה כדי לוודא את קיום מעצר הבית.

7

אני מורה לשרות המבחן להגיש תסקיר מעצר לגבי המשיב עובר לדיון, ולבחון בו אפשרות להחזירו לביתו.

לנוחות שרות המבחן, ניתן ליצור קשר עם הנאשם באמצעות בא כוחו עו"ד רשיד הייב: 053-7634181, פקס: 04-6930050.

לידיעת שרות המבחן, המשיב דובר את השפה האמהרית בלבד.

נקבע להמשך דיון ליום 13.6.18 שעה 11:00.

שרות המבחן מתבקש לעשות מאמץ ולהכין את התסקיר בתקופה שניתנה, בשים לב לכך שמדובר במשפחה בה המתלוננת מצויה לפני לידה, ולנוכח קשיים אישיים אחרים של משפחת המתלוננת ושל המשמורנית הראשית.

המזכירות תזמן מתורגמן לשפה האמהרית.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לשרות המבחן.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ח, 08 מאי 2018, במעמד הנוכחים.