1.  לפני בקשת המבקש לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית בו הוא נתון, כפי שנקבעו ביום 14.12.25.

2.  כנגד המבקש הוגש כתב האישום במסגרת פל"א 3776-10-25, המייחס לו ביצוע עבירות מיום 17.10.25, של אי ציות לאות של שוטר במדים, נהיגה בזמן פסילת בית משפט בשני תיקים שונים, נהיגה בקלות ראש, נהיגה ברכב שטח בכביש שלא לשם חצייתו, נהיגה כשתוקף רישיון הרכב פקע פחות מארבעה חודשים , נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים, הסעת נוסעים במספר העולה על המצוין ברישיון הרכב ונהיגה ברכב ללא ביטוח. המבקש הודה בעובדות כתב האישום ביום 19.10.25, במסגרת התיק העיקרי.

3.  המבקש נעצר ביום 17.10.25 וביום 19.10.25 הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים כנגדו במסגרת תיק זה, אשר נפתח בד בבד עם הגשת כתב האישום.

4.  בהסכמת הצדדים, ביום 19.10.25 שוחרר המבקש למעצר בית מלא בבית אחותו בפיקוח שני מפקחים שאושרו. ביום 2.11.25 שונה, גם כן בהסכמת הצדדים, מקום מעצר הבית לביתו של המבקש ונוספו למלאכת הפיקוח שתי מפקחות נוספות.

5.  ביום 14.12.25 התקבלה, באופן חלקי, בקשתו הקודמת של המבקש לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית, ונפתחו לו 3 חלונות שבועים בני שעתיים, בימים א, ג, ה, בין השעות 10.00 עד 12.00, זאת בליווי מי מהמפקחים שאושרו.

6.  ביום 21.12.25 הוגשה הבקשה דנן, בגדרה טען המבקש כי שוהה במעצר בית מלא כשלושה חודשים, ללא הפרות ואין מועד לסיום משפטו. לטענתו, במסגרת התיק העיקרי נשלח לקבלת תסקיר לעונש משירות המבחן ועל כן, מבקש להורות על ביטול מעצר הבית היומי והותרתו בתנאי מעצר בית לילי בלבד, זאת עד לקבלת תסקיר שירות המבחן. המבקש צירף מסמכים שונים באשר לעסק שיפוצים שבבעלותו והתחייבויותיו לעבודות ופרוייקטים חדשים. עוד מבקש המבקש, להורות על שליחתו לקבלת תסקיר מעצר משירות המבחן, אשר יבחן את הצורך בהותרת תנאי השחרור בכלל.

7.  תגובת המשיבה הוגשה ביום 29.12.25, במסגרתה התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה לא מגלה עובדות חדשות או נסיבות שהשתנו ולא חלף זמן ניכר מיום שחרורו של המבקש, שכן לשיטתה, על פי הפסיקה, חלוף חודשיים ימים, אינם בגדר פרק זמן העונה לדרישת "זמן ניכר".

8.  ביום 8.1.26 התקיים דיון בבקשה, ונשמעו טענותיהם.

9.  ב"כ המבקש טען כי מאז מעצרו של המבקש ביום 17/10/25 ועד היום, חלפו כמעט 4 חודשים, ללא כל הפרה של התנאים וללא הקלה בהם. לטענתו, מדובר באירוע חריג, כיוון שבתחילת הדרך התנאים המגבילים היו נוקשים והחלון שניתן הינו מינימלי וקצוב ליום כן, יום לא, למשך שעתיים. לטענת ב"כ המבקש, בקשתם להתיר למבקש לצאת לחג, נדחתה, ויום אחרי, בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בהסכמה, מכאן שלטענתו, עמדת המשיבה הקשוחה בפני בית משפט זה ועמדתה המתירנית בפני בית המשפט המחוזי, היא לא אותה עמדה ויש להתייחס לכך. לאור חלוף הזמן, המסוכנות שנקבעה והנסיבות המיוחדות של תיק זה, בנוגע לסוג העבירה, סוג הרכב והמקום שבו נהג ברכב, וכן, בהתחשב בהסכמי העבודה והפרויקטים להם התחייב המבקש, בצפת, בסיס זיקים וקיבוץ אור הנר והאפשרות לאבדן פרנסתו, מבקש ב"כ המבקש, לבטל את המעצר הבית היומי ולהותיר מעצר בית לילי, או לחלופין, להתיר למבקש לצאת לבצע את עבודתו בליווי מי מהמפקחים שאושרו. ב"כ המבקש מבקש בנוסף לשלוח את המבקש לקבלת תסקיר מעצר משירות המבחן, שיבדוק בין היתר, את המסוכנות הנשקפת ממנו ואת האפשרות להסרת התנאים.

10.  ב"כ המשיבה טענה כי בניגוד לדברי ב"כ המבקש, המבקש עצור פחות מ - 3 חודשים, שכן נעצר ביום 17.10.25 ושוחרר למעצר בית ביום 19.10.25. לטענתה, במקרה זה, לא נתגלו נסיבות או עובדות חדשות ולא חלף זמן ניכר מההחלטה על מנת לקבל את הבקשה. ב"כ המשיבה סבורה כי מדובר במסוכנות גבוהה ויש לאיינה רק באמצעות השארת המבקש בתנאים מגבילים. מדובר במבקש שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה כ - 11 חודשים בלבד לפני שנתפס בעבירה זהה, זאת כשאינו מציית לשוטר במדים, כשמסיע את בנותיו הקטינות עמו וכשרישיון נהיגתו פקע. לטענת ב"כ המשיבה, המסמכים שצורפו המוגדרים כהסכמי עבודה, הם מסמכים כלליים בלבד, אינם תחומים בזמנים ולא ברור אם העבודה בכלל תתבצע והכל נטען בעל פה. באשר להסכמה בבית המשפט המחוזי ויציאת המבקש לחופשה, טענה ב"כ המשיבה, כי מדובר בלילה אחד ולא ב - 4 ימים, כפי שביקש בבקשה המקורית.

11.  המבקש השיב לשאלות בית המשפט וטען כי אמור להתחיל את עבודתו באור הנר ביום 15.1.26 ולסיימה לפחות בעוד חודשיים או שלושה. לטענתו, כבר התחיל את עבודתו בבסיס זיקים לפני חודשיים ויסיים בעוד חודשיים או שלושה.

דיון והכרעה:

12.  לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון לפניי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

13.  סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 קובע כי עיון חוזר בהחלטה בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, ייעשה רק אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

14.  החלטתי האחרונה בבקשה דומה ניתנה ביום 14.12.25 אז קבעתי כי במקרה שלפניי מדובר במבקש שרמת מסוכנותו גבוהה. צוין שם כי:

"מדובר במבקש שרמת מסוכנותו גבוהה. המבקש נהג ברכב שטח בקלות ראש וכשהוא נתון בפסילה בשני תיקים שונים, תוך שלא ציית לשוטרים וניסה להימלט מהם, כשתוקף רישיון הרכב שלו ורישיון הנהיגה שלו פקעו. עברו התעבורתי של המבקש, מאז שהוציא רישיונו בשנת 2016 אינו מועט. לחובתו 14 הרשעות, מתוכן 5 הרשעות חמורות, בעבירות חוזרות של פקיעת רשיון הנהיגה מעל שנתיים, נהיגה ברכב לא תקין שהוחלט לאסור את השימוש בו, נהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת אי שימוש, וכן הרשעתו מיום 5.11.24 בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ופקיעת רשיון נהיגה מעל שנתיים, בגינה הוטלה עליו אחת הפסילות אותה הפר בכתב אישום זה וכן הוטל עליו מאסר מותנה בן 3 חודשים בר הפעלה. בנוסף המבקש מבצע לאורך השנים עבירות תנועה מגוונות וניכר כי מורא החוק ורשויות האכיפה אינם מרתיעים אותו."

15.  בבקשה הנוכחית צורפו מסמכים המלמדים על מקום עבודתו של המבקש. הבקשה הקודמת לא נדחתה רק עקב אי צירוף מסמכים אלא בעיקר כי סברתי כי טרם חלף די זמן על מנת שניתן יהיה להעתר לבקשת המבקש לפתוח חלונות יומיים בני 6 שעות כל חלון. המבקש עותר כעת לבטל את מעצר הבית היומי כליל ולהותיר את המבקש במעצר בית לילי, או לחלופין, לאפשר למבקש לצאת לעבודה בליווי המפקחים מטעמו. עוד מבקש המבקש לשלוח אותו לקבלת תסקיר מעצר, אשר יבחן את מסוכנותו ואת האפשרות לביטול התנאים כולם.

16.  איני רואה מקום לשלוח את המבקש לקבלת תסקיר מעצר. במקרה זה, בית המשפט עצמו יכול להתרשם מרמת מסוכנותו של המבקש, העולה, בין היתר, מהחומר המצוי בתיק, עברו , העדר הפרות מאז מעצר הבית והסכמת המשיבה , מראש, כי ישוחרר למעצר בית.

17.  כבר נקבע ביחס לשליח לתסקיר מעצר (בהלכה הקבועה בבש"פ 27/15 עלי יונס נ' מדינת ישראל (נבו 15.1.2015) כי:

"מקום בו נסיבות העבירה אינן מתיישבות עם בחינת חלופת מעצר, הרי שאין טעם לבחון חלופה קונקרטית... מקום בו חלופת מעצר קונקרטית לא תסכון ממילא אין טעם להזמין תסקיר שירות מבחן.

[....]

מקרים בהם לא ברור אם חלופת מעצר תסכון או שבית המשפט מתקשה לעמוד על קנקנה של החלופה הקונקרטית - יש להזמין תסקיר שירות מבחן. המדובר במקרים הנופלים לשני השלבים, על פי תורת הדו-שלביות עליה עמדנו לעיל. יש שבית המשפט מתקשה להחליט אם נוכח נסיבות המעשה והעושה ניתן בכלל להסתפק בחלופת מעצר, או שבית המשפט סבור כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר אך מתקשה להעריך את החלופה הקונקרטית המוצעת. מקרי ביניים אלה, הם המקרים בהם, לטעמי, ראוי להפעיל את שירות המבחן. אמרנו דברים שאמרנו כדי להזכיר נשכחות ולהבהיר כי תסקיר המעצר, שנועד להיות כלי מסייע בידי בית המשפט, אינו בבחינת תסקיר-חובה. כפי שלבית המשפט שיקול דעת אם לאמץ או לדחות את המלצת התסקיר, כך יש לבית המשפט שיקול דעת אם להורות מלכתחילה על הזמנת תסקיר אם לאו."

במקרה שלפני, אין בי כל התלבטות ביחס לרמת המסוכנות של המשיב וכי אין מקום לבטל את מעצר הבית היומי.

18.  לעניין שינוי תנאי המעצר, איננו סבורה כי חלף מספיק זמן, על מנת שניתן יהיה לדון בבקשה לעיון חוזר, כאשר רק לפני כשלושה שבועות לא אפשרתי חלונות יומיים של 6 שעות, עקב רמת מסוכנותו של המשיב. אינני סבורה כי בחלוף 3 שבועות מאז אותה החלטה , ניתן להתרשם כי רמת מסוכנות של המשיב פחתה , כאשר לחובתו שנים של הרשעות תעבורה והתנהגות מסכנת חיים (זאת מבלי אף להידרש לעברו הפלילי). תקופת זמן כה קצרה שחלפה מאז מעצרו (פחות משלושה חודשים) ומאז החלטתי קודמת, אינה יכולה ללמד על ירידה דרסטית ברמת המסוכנות עד כדי כך שיהיה מקום לבטל כליל את מעצר הבית היומי.

19.  המסמכים שצורפו על ידי המבקש, מלמדים כי הוא עובד. קיבלתי בעניין זה את טענותיו ואיני מפקפקת בכך כי הוא צריך לצאת לעבודתו ולפרנס את משפחתו. אולם, האינטרס האישי של המבקש, אינו גובר על האינטרס הציבורי לבטחונם של משתמשי הדרך. כפי שגם קבעתי לעיל, גם אם המבקש לא הפר את תנאי מעצר הבית בתקופה בה היה עצור, מסוכנותו רבת השנים, לאורך לא מבוטל של תקופת זמן, אינה נעלמת תוך פחות משלושה חודשים.

20.  ניתן לאשר, מפעם לפעם, יציאה לצורכי עבודה, בליווי מי מהפקחים שאושרו, אולם אין מקום למתן אישור גורף ליציאה יומיומית לעבודה, בשלב זה. המבקש ירכז את בקשותיו אלו לצורך קבלת אישור ליציאה לעבודה למשך יום עבודה אחד , אחת לכשבועיים, זאת בשים לב לכך כי הפרוייקטים בהם הוא עובד, הינם מרוחקים.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשפ"ו, 12 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.