א. הראשונה מוצאת ביסוסה הן בקביעות כלליות בהלכה הפסוקה והן בדברים קונקרטיים שנאמרו על-ידי תשובה עצמו, שצוטטו בהרחבה בהחלטה הקודמת. המשיבים הטילו אימה, עד-כדי השתקה שנלוותה לציות, ואין להניח שאימה זו פגה גם בחלוף הזמן. אם יבחר המשיב לנצל אפשרות של שחרורו מכליאה, להוסיף ולשרת את עניינו של לטיף ואת עניינו שלו בשיחות איום לעדים - הנזק הצפוי עצום והיכולת למנעו מסופקת. קל יהיה למשיב להשיג יכולת לאיים ולשבש הליכים, טלפונית או בדרך אחרת, קשה להאמין שיירתע מכך;

ב. העילה השנייה עולה כמאליה, לנוכח סדרת המעשים החמורים, ולנוכח היכולת והנכונות לחבור לאנשי זרוע מאיימים - וכאן מדובר לכאורה בקשר ישיר לראש ארגון פשיעה - ולבצע איתם באופן תדיר וחוזר לאורך חודשים המסתכמים לשנים, עבירות קשות של סחיטה באיומים;

אין תמה, שכבר נפסק ונאמר שעבירות סחיטה, מעצם טבען ואופיין, מלמדות על מסוכנותו של נאשם ועל חשש לשיבוש הליכי משפט, בדרך של הטלת מורא על הקורבנות. בשל כך, ככלל, עבירות אלו אינן מתאימות לשחרור לחלופת מעצר, והנטייה היא למעצר עד תום ההליכים [רון שפירא, איתי ברסלר-גונן, אילנית הלל הליכי מעצר - מורה נבוכים (2024), פרק 15 עבירות סחיטה;בש"פ 9078/23 מ"י נ' חלבי (01.01.24); בש"פ 5709/23 אלסאנע נ' מ"י (09.08.23); בש"פ 3357/22 מסארמה נ' מ"י (30.05.22) , פסקה 11; כאשר העדים טרם העידו, קטנה עוד יותר הנכונות להיזקק למעצר בפיקוח אלקטרוני או לחלופת מעצר [בש"פ 6107/24 ברכה נ' מ"י (11.08.24)]. ביום 29.09.25 דן בית המשפט העליון בעררו של משיב 8 בתיק זה, לגביו הוסכם כי הוא "הכי נמוך מכל הנאשמים" במדרג העבירות. משיב 8 נעצר עד לתום ההליכים וערר, אך לנוכח המלצתו החד-משמעית של ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט גרוסקופף, מחק משיב 8 את הערר [עמ"ת 59681-09-25 חטיב נ' מ"י (29.09.25)].

במצב דברים זה, של חשש ממשי ומציאותי לפגיעה אנושה בשלוות-נפשם ובשגרת-חייהם של עדים, אם לא בגופם וברכושם חו"ח, ובחשיפתם להטרדות לא-רצויות ולסיכון שלומם, ושל חשש ממשי ומציאותי לפגיעה עוצמתית בטוהר ההליך הפלילי ובשיבושו - אינני מוצא מקום לבחינת אפשרות להעברת המשיב לפיקוח אלקטרוני (הגם שלא התבקשה), ובוודאי שלא להיזקק לחלופת מעצר, שכן אין בכוחם לצור גדר להגבלת הסיכונים לרמה נסבלת ונשלטת.

ממסקנה זו נגררת מסקנת-משנה: אין צורך ותועלת בהפניית המשיב לשירות המבחן, כפי שנעשה במסגרת הסדרים עם משיבים אחרים (מהם נעצרו כבר שניים עד לתום ההליכים), שהצדדים ראו אותם כנמוכים במדרג העברייני. לנאשמים אין זכות מוקנית כי ביהמ"ש יורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינם, ובמקרים בהם ברור כי חלופת מעצר לא תסכון - אין טעם להזמין תסקיר שירות מבחן, קל וחומר שאין מקום לבחינת מפקחים על-ידי ביהמ"ש. האפשרות להורות על מעצר נאשם עד תום ההליכים, מבלי להיזקק לתסקיר בעניינו, אינה תאורטית או שמורה למקרים נדירים. בעבירות ברמת חומרה מסוימת נקבע לא פעם כי חלופת מעצר לא תסכון, באופן המייתר הידרשות לתסקיר [בש"פ 2282/24 אלשפעי נ' מ"י (31.03.24); בש"פ 270/24 אלשפעי נ' מ"י (28.01.24); בש"פ 8770/23 מסארווה נ' מ"י (22.01.23); בש"פ 8570/22 מ"י נ' קסאס (11.01.23). כך אף בענייננו.

סוף-דבר, משיב 12 ייעצר עד לתום ההליכים בעניינו.

ניתנה היום, ל' תשרי תשפ"ו, 22 אוקטובר 2025, במעמד הצדדים.