החלטה

אעשה ההחלטה בקיצור.

מדובר בבקשה לחופשה מיוחדת; הבקשה הנה לאפשר יציאת מהמעצר לצורך ניחום אביו של המבקש, עקב פטירת אחות האב- דודת המבקש.

שמעתי טיעוני הצדדים; נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא היא כי מעת שניתנה החלטת מעצר כנגד נאשם (בין מעצר עד תום ובין עד החלטה אחרת), יציאה לחופשה חותרת תחת החלטת המעצר ועל כן היא החריג לכלל; על כן נדרשים טעמים מיוחדים, הומניטריים, המצדיקים שקילת אותו החריג ואותה חופשה המהווה פלסתר להחלטת המעצר.

אכן, בהתאם לבש"פ קורובקוב, קיימים מסלולים מקבילים בתיק המעצר וכן בעתירה מנהלית; עם זאת שיקולי היציאה למעצר דומים, ובשניהם יש לשקול את הוראות פקודת נציבות השב"ס, בכל הנוגע לחופשות אסירים.

מבחינת השיקולים- יש לשקול התנהגות המבקש (משמעתית), טיב האישום, היכולת לעמוד בתנאים גם לגבי חופשה, האינטרס הציבורי, טיב האירוע והטעם ההומניטרי, ועוד.

החלת הכללים בפסיקה על המקרה לפנינו מביאה אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית- הקרבה אינה קרבה ראשונה- אין מדובר במשפחה גרעינית אלא ביחס של דודה-אחיין.

שנית- האירוע אינו נמנה על האירועים המוכרים בשב"ס- אין מדובר בניחום המשפחה הגרעינית גם לא בלוויה, אלא את אביו שלו מבקש המבקש לנחם (מכוח קשרי האחאות).