7. באשר לחלוף הזמן נפסק כי - " הקביעה כי עבר "זמן ניכר" מאז ניתנה ההחלטה נושא הבקשה לעיון חוזר הינה תולדה של נסיבות העניין. פרק זמן מסוים ייחשב כ'ניכר' בשים לב, בין השאר, למאזן שבין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי כי ימשיך לשהות במעצר באותם תנאים. למול חלוף הזמן והפגיעה בנאשם יש לשקול את חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, מידת המסוכנות שלו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות...." (בש"פ 7371/17 רוחן נ' מ"י, נבו, 8.10.17). עוד הובהר בפסיקה, הגם שלא דווקא בהקשר זה, כי בין שיקול חלוף הזמן לבין האינטרס הציבורי שבהמשך החזקת חשוד במעצר, קיימת "מקבילית כוחות", קרי ככל שחולף הזמן וההליך מתארך, כך עולה משקלם של האינטרסים של החשוד וזכויותיו מול יתר האינטרסים (ראו בש"פ 427/22 מ"י נ' פרץ ואח', נבו, 16.2.22). ולבסוף, אזכיר את הפסיקה לפיה מעצר בית הוא מעצר לכל דבר, וכי 'פתיחת חלון' תשמר למקרים חריגים (ראו בש"פ 6646/17 פלוני נ' מ"י, נבו 29.8.17), וכן את הפסיקה לפיה הקלות בתנאי שחרור מגבילים, צריכות להיעשות באופן מדורג, עקב בצד אגודל, תוך בחינת ההתנהלות של המבקש בתנאים הנוכחיים, ולאחר שבית המשפט ישתכנע כי המשיב זכאי לאמונו (ראו למשל בש"פ 5180/23 מ"י נ' חסין, נבו 31.7.23).

8. במקרה דנן המסוכנות הנלמדת מהנסיבות המפורטות בכתב האישום ומהרשעותיו הקודמות של המבקש אינה מבוטלת, בלשון המעטה, אך לצד זאת לחלוף הזמן מאז תחילת תקופת מעצר הבית ולהעדר כל טענה על הפרת תנאי מעצר הבית, יש רלוונטיות לעניין הבקשה דנן. משכך, ונוכח המקובץ לעיל, מצאתי כי במקרה דנן, על אחת כמה וכמה מקום בו רישונו של המערער נפסל באופן זמני ועד לתום ההליכים בתיק, יש מקום ליתן אמון במבקש ולאפשר לו חלון התאווררות יומי וקצר.

9. לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלהלן:

א. המבקש יוכל לצאת ממעצר הבית, בליווי אחד משני המפקחים שנקבעו, כל יום משעה 16:00 ועד לשעה 18:00.

ב. אין שינוי ביתר התנאים, לרבות תנאי הפיקוח והערבויות.

ניתנה היום, א' אלול תשפ"ה, 25 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.