זוהי בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו בת"פ 11241-04-25.

1.  בכתב האישום שהוגש ביום 6/4/25 יוחסה למשיב עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. לפי עובדות כתב האישום, ביום 18/3/25 המשיב החזיק על שולחן הסלון בביתו במזרעה שלושה משקלים דיגיטליים וסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ-69.5 גרם נטו בתוך שקיות קטנות. עובר להגעת המשטרה לבית, אשת המשיב החביאה את הסמים על גופה.

2.  בבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום. עוד נטען כי המעשים מלמדים על מסוכנותו של המשיב, בשים לב לסוג וכמות הסם ולעברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעות קודמות בעבירות סמים ומאסר מותנה בר הפעלה.

3.  ביום 10/4/25 ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. הוצעה חלופה למעצר, אך ב"כ המשיב היה קשוב להערותיי וביקש להורות על הגשת תסקיר מעצר.

4.  בתסקיר מעצר מיום 19/5/25 שירות המבחן סקר את נסיבותיו האישיות של המשיב, כבן 39, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים 4-9, תושב מזרעה שעבד טרם מעצרו כאחראי משמרת ב"שוק פייסל" בנהריה. בני משפחתו הגרעינית של המשיב (הוריו ואחיו) מנהלים אורח חיים נורמטיבי. המשיב עצמו סבל מגיל צעיר מקשיי למידה (המשיב לא יודע קרוא וכתוב), התחבר לחברה שולית ואף ריצה עונשי מאסר ממושכים. עובר למעצרו החל לצרוך סמים קשים בתדירות גבוהה. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות עבירות דומות ולהפרת תנאים. שירות המבחן שלל את החלופה שהוצעה - מעצר בית בפיקוח בני משפחתו של המשיב. עקב התנגדות המשיב להשתלב בהליך טיפולי במסגרת קהילה סגורה שירות המבחן לא המליץ על שחרור המשיב.

5.  בתסקיר משלים מיום 30/6/25 שהוגש לבקשת ב"כ המשיב שירות המבחן תיאר את השינוי שעבר המשיב ואת רצונו להשתלב בקהילה טיפולית ייעודית בתחום ההתמכרויות, על רקע תמיכת בני משפחתו במהלך. למרות ספקותיו באשר ליכולת המשיב לעמוד בהליך טיפולי אינטנסיבי, שירות המבחן הציע לנצל את העיתוי הנוכחי ולבחון אפשרות להשתלב בקהילה טיפולית "יוקרה" - מהלך שעשוי להפחית את מסוכנותו של המשיב. לבקשת שירות המבחן הוריתי על עריכת בדיקות נחוצות.

6.  לאחר מספר דחיות, בתסקיר משלים מיום 18/9/25 שירות המבחן המליץ על העברת המשיב לקהילה טיפולית "יוקרה" בטייבה "מדלת לדלת" ביום 5/10/25, כאשר אביו ישמש כמפקח מגבה.

7.  ביום 28/9/25 שמעתי את אביו של המשיב והתרשמתי ממנו באופן בלתי אמצעי.

8.  הצדדים חלוקים ביחס להמלצת שירות המבחן. בעוד לשיטת ב"כ המשיב יש לאמץ את ההמלצה שכן מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה המאפשרים שחרור לגמילה כבר בשלב הדיונים הנוכחי, המבקשת מתנגדת לשחרור המשיב, תוך שמפנה לתסקירים מיום 19/5/25 ומיום 30/6/25 מהם היא לומדת כי פוטנציאל הצלחת הטיפול אינו גבוה ומסוכנותו של המשיב לא מאפשרת את שחרורו.

דיון והכרעה

9.  כאמור, ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאוה ולאחר שעיינתי בתיק החקירה אני קובע שקיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום.

10.  עוד אני קובע שמתקיימת עילה למעצרו של המשיב עד תום הליכים שעניינה מסוכנות לשלום וביטחון הציבור. עבירות סמים הם רעה חולה הפוגעת קשות בחברה ומעודדת פשיעה בתחומים שונים. מסוכנות המשיב מתגברת נוכח כמות הסמים שנתפסו וסוגם ("סמים קשים"), וכן נוכח האינדיקציות המשמעותיות העולות מתיק החקירה לכך שהסמים הוחזקו לא רק לצריכת המשיב. בפרט, במהלך חיפוש בביתו של המשיב נמצאו 3 משקלים אלקטרוניים; הסמים הוחזקו בשקיות חלוקה קטנות; בפריקת הטלפון הנייד של המשיב נמצאו תמונות הסמים והתכתבויות עם לקוחות. נתונים אלה, לצד הרשעתו של המשיב מהעת האחרונה בעבירות סמים מסוג פשע וקיומו של מאסר מותנה בר הפעלה שלא היה בו כדי להרתיעו, מלמדים על מעורבותו העמוקה של המשיב בעולם הפצת סמים קשים ומחייבים הרחקתו מהציבור כל עוד מסוכנותו לא תפחת.

11.  למרות האמור, ולמרות הכלל הרחב לפיו דינו של מי שמפיץ סמים קשים להיעצר עד תום ההליכים נגדו, מצאתי כי עניינו של המשיב מהווה חריג המאפשר לבכר חלופה למעצר. כידוע, תכלית המעצר אינה ענישתית אלא מניעתית. "מצוות המחוקק היא לתור אחר חלופה שעשויה להשיג את מטרת המעצר באופן בו הפגיעה בחירות המבקש תהא פחותה. סוגיית המעצר עד לסיום הליכים הינה אינדיבידואלית. אין בקיומן של חזקות מסוכנות על-פי דין כדי לסתור זאת. עדיין, על בית המשפט לבחון את נסיבות המעשה והעושה..." (בש"פ 1221/17 יגאל עמרני נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 14/2/17). הדברים נכונים גם לגבי עבירות בהן עסקינן, המקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית. באשר לאופן בחינת ואימוץ חלופת מעצר, נקבע בבש"פ 7452/16 מקסים מיליאבסקי נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 10/10/16):

"...החובה לבחון חלופות מעצר, במהותה מחייבת איזון בין הסיכון העולה משחרורו האפשרי של הנאשם מבית האסורים, לבין זכותו לחירות (בש"פ 397/15 מורדי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.1.2015); בש"פ 1149/13 מדינת ישראל נ' קארוט [פורסם בנבו] (18.2.2013)). בבוחננו חלופות מעצר, עלינו ליטול "סיכון מחושב" המשקף מידה מסוימת של אמון באדם שנזקפת לטובתו חזקת החפות, בשילוב הגבלות שונות המוטלות על אותו אדם המיועדות למנוע ממנו לעבור עבירות (כגון הרחקה פיזית ממקום מסוים), או ליצור תמריצים משמעותיים נגד פעולות מסוימות (כגון ערבויות גבוהות שיחולטו במקרים מתאימים) (ראו: בש"פ 3444/15 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (31.5.2015); בש"פ 126/12 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה יח (16.1.2012))."

12.  בענייננו, החלופה שהוצעה הינה שחרור המשיב להליך גמילה אינטנסיבי בקהילה טיפולית "יוקרה" בטייבה. בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' אשר סויסה, פ"ד סד(3) 101 [להלן: הלכת סויסה] סקר כב' השופט י' עמית את הגישות השונות הקיימות בפסיקה בסוגיית השחרור לגמילה בשלב המעצר עד תום הליכים. מסקנתו הייתה כי הכלל הינו ש"העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש". לכלל זה חריג, המאפשר שחרור לגמילה בשלב המעצר, ובלבד שבית המשפט ישתכנע בהתקיימותם של לפחות שניים מתוך שלושת התנאים הבאים: (1) הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר; (2) פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה; (3) יש בהליך הגמילה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם.

אציין, כי חריגי הלכת סויסה הורחבו בשנים האחרונות בפסיקת בית המשפט העליון. למשל, בברע"פ 23850-12-24 נדים גאבר נ' מדינת ישראל נקבע (החלטה מיום 18/12/24, פסקה 12):

"כפי שציינתי לא פעם, בעניין סויסה נקבע לכלל זה חריג בהתקיים שניים או שלושה תנאים מצטברים. לאורך השנים תנאים אלה פורשו בהרחבה על-ידי בית משפט זה, כאשר כיום אמות המידה לשחרור נאשם לחלופת מעצר טיפולית הן:

"(א) האם הנאשם התחיל בהליך גמילה עוד בטרם מעצרו, או הביע רצונו לעשות כן; (ב) סיכויי הצלחת טיפול הגמילה, ומידת התאמתו ומוכנותו של הנאשם לטיפול; (ג) גילו של הנאשם והזדמנויות גמילה שניתנו לו בעבר; (ד) האם יש בחלופת הגמילה כדי לאיין או להקהות את עילת המעצר; (ה) סוג העבירות המיוחסות לנאשם, חומרתן וחומרת נסיבותיהן; (ו) עברו הפלילי של הנאשם; (ז) השלב בו נמצא התיק העיקרי והזמן שנותר עד לסיומו; (ח) גזר הדין הצפוי לנאשם אם יורשע; (ט) נכונות מוסד הגמילה לקלוט את הנאשם; ו-(י) החלטת ערכאה דיונית לעומת החלטה בערר (ראו גם: בש"פ 5752/16 וורקו נ' מדינת ישראל, פסקה 9 [נבו] (04.08.2016)). רשימה זו אינה בגדר מערכת תנאים קשיחה, וניתן לסטות ממנה במקרים חריגים המצדיקים זאת (ראו מהעת האחרונה: בש"פ 8761/22 אבו סארה נ' מדינת ישראל, פסקה 12 [נבו] (05.01.2023))" (בש"פ 863/23 זיו נ' מדינת ישראל, בפסקה 13).

עוד אציין כי ניתן למצוא בפסיקת בית המשפט העליון ניצנים של גישה אחרת, הנותנת משקל רב יותר לאינטרס הציבורי שבשיקום העבריינים:

"בית משפט זה קבע כי ניתן וראוי לנצל את שלב המעצר לצורך קידום הליכי שיקום, וזאת גם כשמדובר בעבירות חמורות ובעבריינים בעלי עבר פלילי מכביד. ניצול תקופת המעצר לצורך הליך שיקומי ראויה ורצויה לא רק מבחינת הנאשם, המבקש לצאת ממעגל העבריינות ולזכות בהקלה בעונש, אלא גם מבחינת האינטרס הציבורי, אשר בראש מעיניו החזרת עבריינים למוטב ושילובם בחברה הנורמטיבית, ומבחינת בני משפחתו וחוג מכריו, המעוניינים בקשר תקין ונורמטיבי עימו... למעט הדרישה כי ימצא מוסד שיקומי מתאים המוכן לקלוט את העצור, אין מדובר במערכת תנאים מצטברים קשיחה, אלא במכלול שיקולים אותם יש להביא בחשבון בכל מקרה ומקרה, ולבחון לאורם את היתרונות והחסרונות שבהפניית נאשם לחלופה שיקומית בשלב המעצר" (בש"פ 1878/23 עידן אברהם נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 20/3/23).

13.  אמרתי את אשר אמרתי בבחינת למעלה מן הצורך, שכן שוכנעתי כי בעניינו של המשיב מתקיימים התנאים השני והשלישי שנקבעו בהלכת סויסה המאפשרים יחדיו לבכר את החריג של שחרור לגמילה כבר בשלב המעצר. להלן אנמק.

תחילה אזכיר, כי המלצת שירות המבחן, כשמה כן היא, ולא מחייבת את בית המשפט. לעניין המשקל שיש ליתן להמלצת שירות המבחן בבש"פ 3960/18‏ ניסים דמראני נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 30/5/18) נקבע:

"...יש אמנם לייחס חשיבות רבה להמלצתו של שירות המבחן, וזאת בשל ניסיונו המקצועי הרב בבחינתן המעמיקה של חלופות מעצר המוצעות על ידי נאשמים בהליך המעצר. ואולם, אין לראות בהמלצתו של שירות המבחן הכרעה שיפוטית. הכרעה זו מסורה אך ורק בידיו של בית המשפט, אשר בסמכותו לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים לבחינת שחרורו של נאשם לחלופת מעצר, ובכלל זה מסוכנותו של הנאשם והאפשרות של חלופת המעצר המוצעת לאיינה."

לשיטתי, מקום בו שירות המבחן חוקר סוגיות בתחום ההתמכרויות, נוכח מקצועיותו וניסיונו הרב, המשקל שיינתן לממצאיו (לאו דווקא ב"שורה תחתונה" של התסקיר אלא גם תבבחינת סיכויי הצלחת ההליך ויכולתו להפחית את מסוכנות הנאשם) צריך להיות משמעותי.

14.  כאמור, התנאי השני שנקבע בהלכת סויסה הוא הדרישה שפוטנציאל הצלחת ההליך השיקומי יהיה גבוה. שירות המבחן בתסקיר מיום 30/6/25 התרשם מקיומו של פוטנציאל כזה, למרות שהפנה לספקות שליוו קביעה זו. ב"כ המבקשת לא הצביעה על פגמים בתסקירים שיכלו להטיל דופי בקביעתו. בנוסף, מהתסקיר עולה קיומו של מעגל תמיכה משמעותי. לפי שירות המבחן, בני משפחת המשיב מעודדים את המשיב בדרכו להיגמל מסמים. לשיטתי, יש בקיומו של מעגל תמיכה כדי להגדיל את הסיכויים להצלחת הליך הגמילה.

15.  באשר לתנאי השלישי שנקבע בעניין סוויסה, המחייב שהליך הגמילה ייתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מהמשיב, סבורני כי גם תנאי זה מתקיים.

ראשית, הקהילה הטיפולית "יוקרה" מפוקחת ע"י משרד הרווחה ומוכרת לבתי המשפט. כפי שצוין בעדכונים של שירות המבחן, לאחר שהתגלו ע"י מערך הפיקוח אי סדרים בקהילה, קליטת המטופלים החדשים אליה הוקפאה. לאחר תיקון הליקויים משרד הרווחה אישר לחדש קליטת המטופלים במסגרת. בקהילה קיימת הגבלה על יציאת המטופלים הנובעת, בין היתר, מאופיה כמוסד גמילה סגור. בנוסף, קיים פיקוח על הנכנסים והיוצאים וקיים ניסיון של דיווחי הקהילה במקרים של הפרה.

שנית, מיקום החלופה - בטייבה, במרחק רב ממקום מגורי המשיב וקשריו השליליים - מהווה נדבך ביטחון נוסף המפחית את מסוכנות המשיב לטווח הקצר ואת הסיכון של הפרה.

שלישית, שירות המבחן התרשם מהערב המגבה לחיוב, והתרשמותי זהה. יש בכוחו לפקח על המשיב באופן יעיל וסמכותי במידה ויורחק מהקהילה, עד שתינתן הוראה אחרת על ידי בית המשפט. אציין כי האב הסכים להרחיק את המשיב מסביבת מגוריו ככל שיורחק מהקהילה.

רביעית, להתרשמות שירות המבחן קיים קשר ברור בין התמכרותו לבין הסתבכויותיו בתחום עבירות הסמים ולא מצאתי לפקפק במסקנת שירות המבחן לפיה הליך הגמילה יפחית את מסוכנותו לטווח הארוך.

חמישית, המשיב מעולם לא עבר הליך גמילה משמעותי. שירות המבחן ציין אומנם כי בעת מאסרו האחרון המשיב שולב בקבוצות טיפוליות רלבנטיות, אך ברי כי לא היה בכך די. העובדה כי זמן יחסית קצר לאחר ששוחרר ממאסר המשיב שב והסתבך בעבירות סמים תומכת במסקנת שירות המבחן כי רק תהליך גמילה אינטנסיבי במוסד סגור יוכל להפחית את מסוכנותו של המשיב לטווח הארוך.

עוד מצאתי להתחשב בכך שהמשיב עצור מזה כחצי שנה. מדובר בפרק זמן משמעותי. אין לזלזל בהשפעתו המרתיעה של מעצר ממושך כנתון מפחית מסוכנות ומפחית סיכון של הפרה, לפחות בטווח הקצר, גם עבור מי שריצה בעברות מאסרים ממושכים. בנוסף, ההליך העיקרי מצוי בתחילתו ואין צפי לסיומו בקרוב.

לסיכום, אני קובע שהחלופה המוצעת מספקת מענה הולם למסוכנות הנשקפת מהמשיב, ובוודאי שיש בכוחה להפחית את מסוכנותו לטווח הארוך.

16.  סוף דבר, לפניי אחד מאותם מקרים חריגים בהם ראוי להורות על שחרור לגמילה כבר בשלב המעצר. לפיכך, ותוך שאני נותן משקל ראוי לאינטרסים המנוגדים כפי שפירטתי לעיל, אני מורה כדלקמן:

א.  ביום 5/10/25 לא יאוחר משעה 12:00 המשיב יובא ע"י שב"ס לקהילה טיפולית "יוקרה" בטייבה שם ישוחרר בשיטה "מדלת לדלת".

ב.  המשיב ישהה בקהילת "יוקרה" בהתאם לתנאי המקום והטיפול, כלליו ונהליו ובכפוף להחלטות הצוות. נאסר על המשיב לצאת מהקהילה אלא לפי תנאיה, על פי היתר מפורש, לצורך ספציפי ובליווי מתאים כפי שייקבע ע"י הקהילה. מובהר למשיב כי הפרת תנאי השהייה ב"יוקרה" תהווה הפרת תנאי שחרור ועשויה להביא למעצרו מחדש.

ג. הקהילה תדווח במיידי למשטרה ולשירות המבחן במקרה של בריחת המשיב או יציאה לא מאושרת משטח הקהילה, ובמקרה זה המשיב ייעצר ויובא בפני שופט תוך 24 שעות. כמו כן, הקהילה תדווח לשירות המבחן על כל הפרה של תנאי השהייה ע"י המשיב. ככל שיוחלט להרחיק את המשיב מהקהילה, הערב המגבה מר ח'ליל ג'אוהר ת"ז 056867674 יגיע לקהילה באופן מיידי וילווה את המשיב לחלופת הגיבוי בבית אחיו של המשיב בחיפה, שם ישהה המשיב בתנאים של מעצר בית מלא בפיקוח האב עד למתן החלטה אחרת.

ד.  אני מוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב.

ה. להבטחת קיום תנאי השחרור יופקד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪ במזומן , המשיב ואביו יחתמו על ערבויות בסך 20,000 ₪ כל אחת.

ו. אני מורה על העמדת המשיב בצו פיקוח מעצרים של שירות המבחן למשך שישה חודשים. לשיטתי מדובר בנדבך נוסף שבאפשרותו להפחית את הסיכון הנשקף מהמשיב ואת הסיכון של הפרה.

ככל שהדבר נחוץ, על ב"כ המשיב לטפל בהסדרת התשלום לקהילת "יוקרה" לפני הבאת המשיב לקהילה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ח' תשרי תשפ"ו, 30 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.