קראתי היטב את תיק החקירה שהוגש לעיוני ומצאתי כי יש ממש בחלק מטענות המשיב (המבקש בבקשה זו) ואסביר עמדתי:

עוצמת הראיות שצריכה המדינה להציג בבקשה לפסילה עד לתום ההליכים אינה זהה לעוצמה הראייתית הנדרשת בבקשה לביטול פסילה מנהלית.

בעוד להליך מנהלי די למדינה אם תציג "ראיות גולמיות" כפי שנקבע בפרשת שגיב, הרי שלצורך קבלת אישור על פסילה עד תום ההליכים, נדרשות ראיות לכאורה בעוצמה הדומה להליך של בקשה למעצר עד תום ההליכים.

המדובר בהגבלת חופש תנועה או עיסוק של אדם לתקופה שאינה קצרה וזאת טרם הוכחה אשמתו. זהירות המותב המחליט מתבקשת נוכח הפגיעה בזכויות המשיב, וחובה לוודא כי עוצמת הראיות אכן מצדיקה את בקשת המדינה זאת מעבר לשאלת המסוכנות שתיבחן בנפרד משאלת דיות הראיות.

בפרשה זו בידי המדינה דוח מאפיינים המעיד כי המבקש לא הצליח לעמוד והוא מוגדר כ"מתנדנד".

יתר המבחנים עברו בהצלחה מבחינתו, אך הוא הסכים כי שתה חצי כוס יין בביתו בשעה 21:00 לערך.

בדיקת נשיפון דיגיטאלי ראשונית הצביעה על 540 מ"ג (אף שאין המדובר בראייה קבילה להוכחת השכרות בתיק העיקרי).

השוטר שעיכב הרכב טען כי מהרכב "נידף אלכוהול בזמן בקשת רישיונות" (כך במקור)

מעדות דניאל סאלח בתיק החקירה עולה כי המשיב (המבקש בבקשה זו) השתתף יחד עם חברו ב מסיבת פרידה מחבר שם שתו אלכוהול, אך אותו חבר לא ראה האם המבקש שתה אף הוא. שעת המסיבה תוארה כ- 22:30 ולא 21:00 כפי שטען המבקש. אלא שהמבקש עצמו בעדותו מסכים כי במסיבה זו שתה כוס של וודקה - "היצר גבר עלי" כך אמר בחקירתו , ומשם המשיך למסיבה במועדון הפורום.

באותה חקירה הסכים כי שתה חצי כוס יין קידוש ולאחר מכן חצי כוס וודקה מסוג פינלנדיה.

לטענתו כמות הוודקה שהייתה בכוס (בגודל של 330 מ"ל לדבריו) היא של רבע כוס.

כאשר המדובר בנהג שכמות האלכוהול המכסימאלית המותרת בגופו היא 50 מ"ל (זאת בשל גילו) וכאשר דוח המאפיינים מעיד על חוסר יכולת לעמוד, וכאשר המבקש עצמו מעיד על עצמו כי שתה אלכוהול בכמויות שהוא עצמו מסר, הרי שגם ללא כל קבילות של בדיקת הינשוף (ועדיין לא קבעתי דבר בעניין זה), יש בידי המדינה ראיות מספיקות לכאורה להוכחה לכאורית של עבירת שכרות.

אני דוחה אגב על הסף את טענות ההגנה באשר לקבילות ההודאה או ההודעה של המבקש שכן לא זה השלב המשפטי לבחון קבילותן של ראיות ובית המשפט שידון בתיק העיקרי מן הסתם יכריע בנושא זה.

יחד עם זאת, ולמרות דיות הראיות לעניין השכרות על בסיס דוח המאפיינים וחקירת המבקש עצמו וחברו, אני סבור כי יש משקל גם לעובדה כי חומר הראיות הנשען על בדיקת הינשוף, רחוק מלהיות מושלם:

אכן לא מצאתי בדיקת סיום משמרת, אין בחומר החקירה תע"צ רלוונטי, ולא מצאתי הקפדה יתרה על הפעלת המכשיר בהתאם לנהלי המשטרה שהוצגו לי.

אני מסכים כי גם טענות אלה נכון שיתבררו עת ישמע התיק העיקרי, אך בשלב משפטי זה הן יוצרות כרסום באיכות הראיות שדי בו לקיצור משך הפסילה עד לתום ההליכים.

אני קובע כי בתום 4 חודשים מיום שניתנה החלטתי המקורית (9.10.18) תפקע הפסילה עד לתום ההליכים ורישיונו של המבקש (המשיב במקור) יושב לו.

תקופה זו בת 4 חודשים יש בה כדי לשקף את איכות הראיות שבידי המדינה ומנגד נותנת היא ביטוי לרף המסוכנות הנשקף מהמבקש שלכאורה נהג שיכור ברכב כמתואר בכתב האישום שהוגש.

ניתנה היום, ל' חשוון תשע"ט, 08 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.