1

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

לא ביקשתי תגובת המבקשת.

המדובר במי שאך ביום 27.7.2015 שוחרר לתנאי מעצר בית מלאים ע"י כב' השופט ברסלר-גונן. שחרור זה נעשה תוך קביעות של כב' ס. הנשיאה, לפיהן מדובר במעשה חמור של תקיפה בו המשיב ואחרים חסמו ברכב את המתלונן, תקפו אותו בחפצים, מוטות ברזל וגז מדמיע, כאשר המשיב שבפניי היה זה שחסם את רכבו של המתלונן, חסימה שלאחריה בוצעה אותה תקיפה.

2

אכן אין קביעה בחוק מה ייחשב חלוף זמן ניכר והדבר יכול להשתנות בנסיבותיו של תיק אחד למשנהו, בין היתר בשים לב לתנאים בהם מלכתחילה אמור היה להימצא המשיב, המסוכנות הנשקפת ממנו ויתר מאפייניו.

בענייננו, גם אם אלך לפי המבחנים המקלים ביותר, סבורני כי בעניינו של המשיב לא מתקיימים אף לא אחד מהתנאים בבקשה לעיון חוזר, אשר מוגשת שלושה שבועות לאחר החלטת השחרור ונדונה חודש לאחר מכן.

בעניין זה ראה דברי בית המשפט בבש"פ 4152/91 שם ציין בית המשפט כי: "תופעה שהיא חוזרת בבתי המשפט, וגם בבית משפט זה היא שנאשם שנעצר, או שמבקשים את מעצרו, שוטח תחינתו בבית המשפט ומבקש לשחררו, ומציע כי תנועותיו תוגבלנה בכל שעות היממה; בית המשפט נענה לו ולא חולפים ימים רבים ובאה בקשה לשנות את התנאי הזה, כי הוא מכביד ...". דברים אלו יפים גם לבקשה שבפניי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.