כאמור בראשית הדברים ובהחלטה מיום 3.12.25, החשוד טען טענה כללית גורפת כי כל דבר שנלקח ממנו חוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח, מבלי לפרט את טענתו. החשוד נמנע מלהגיב להחלטות בית המשפט מיום 5.10.25 ומיום 3.12.25 במסגרתן נדרש לפרט את טענותיו. גם כעת נמנע מלהגיב לבקשת היחידה החוקרת לאפשר לה לעיין בחומרים.

בנסיבות האמורות, הטענה לחיסיון עורך דין לקוח לאו טענה היא, באשר החשוד לא עמד בנטל, המוטל עליו להראות במאזן הסתברויות כי יש בחומרים, המצויים בחומרי המחשב, הטלפונים והמדיה השונים, מסמכים שהוחלפו בין עו"ד ללקוח ויש להם קשר לשירות המקצועי. (ראו אסמכתאות בהחלטה מיום 3.12.25)

יודגש הנטל לנמק מדוע המסמך חסוי הוא על הטוען לחיסיון, אין די בטענה כללית כי ייתכן והחומר חסוי (ראו יעקב קדמי, על הראיות (חלק שלישי) (2009), בעמוד 1078).

אין לאפשר לחשוד הסתתרות מאחורי טענה גורפת לחיסיון מבלי לנמקה ולפרטה, תוך הטלת הנטל על בית המשפט או על גורמי האכיפה (על התשומות הנדרשות לשם כך), לברר האם יש בסיס לטענה, קרי, האם בתוך החומרים שנתפסו קיימים מסמכים או חומרים אחרים שהוחלפו בין עורך הדין ללקוח והאם הם קשורים לעיסוק המקצועי.

השלמה עם התנהלות זו תהפוך כל עורך דין לאי מוגן מפני חיפוש ותאפשר לסכל כל חקירה, זאת בוודאי שאין לקבל.

מדובר בחקירה פעילה, הציבור משווע ליעילות גורמי האכיפה והמשפט, על כן יש לאפשר ליחידה החוקרת עיון בחומרי המחשב, הטלפונים והמדיה השונים שנתפסו מהחשוד (המפורטים בהחלטה מיום 3.12.25).

יודגש, ככל ותעלה אפשרות שמא מסמך זה או אחר, מהחומר הרלוונטי לחקירה, חוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח, היחידה החוקרת תביאו לבחינה בפני בית המשפט ותצרף אליו, ככל הניתן, את עמדת הלקוח הספציפי.

ניתנה היום, י"א שבט תשפ"ו, 29 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.