מ"ח 64089-09-25

1. בקשה לקיום משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

2. רקע רלבנטי, בתמצית: נגד המבקש הוגשה תלונה מצד מי שהיתה במועדים הרלבנטיים שוטרת במשטרת ישראל. המתלוננת פגשה במבקש לראשונה במסגרת חקירה שביצעה נגדו בקשר לתיקים אחרים; בשלב מסוים, נרקם בין השניים קשר חברי, אשר עלה לבסוף על שרטון. אז החל המבקש במסכת הטרדות, הכפשות ואיומים שהופנו כלפי המתלוננת, ונמשכו אף לאחר שהוצא נגדו צו למניעת הטרדה מאיימת. בעקבות התלונה הוגש נגד המבקש כתב אישום, המייחס לו עבירות של פגיעה בפרטיות, איומים, הטרדה באמצעות מתקן בזק והפרת הוראה חוקית; זאת, על בסיס ראיות אובייקטיביות שהוצגו, בדמות חומרי מחשב ותיעוד משטרתי פורנזי, אשר קושרות בין המבקש לבין הודעות שנשלחו למתלוננת ומסרים שהופצו במרשתת על אודותיה. בית משפט השלום בראשון לציון, בהכרעת דין מיום 26.5.2024 (ת"פ 25429-12-19; השופט ט' ענר), הרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו, וביום 9.9.2024, גזר עליו, בין היתר, 10 חודשי מאסר בפועל.

3. על הכרעת הדין וגזר הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ערעורו - נדחה; מנגד, ערעור שהגישה המשיבה על קוּלת העונש - התקבל, ומשך המאסר הועמד על 14 חודשים (ע"פ 41778-10-24 ועפ"ג 46644-10-24; השופטים ד' מרשק-מרום, מ' תמיר ו-מ' אבן חן). בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה - נדחתה אף היא (רע"פ 62576-02-25, השופט י' אלרון), וכמותה גם בקשות נוספות לעיון חוזר ולדיון נוסף, שהוגשו מטעם המבקש. המבקש לא אמר נואש, והגיש עתה בקשה למשפט חוזר, כשלצִדה בקשה לשחרורו ממאסר עד להכרעה בבקשתו העיקרית - הן הבקשות שלפנַי.

4. את בקשתו לקיום משפט חוזר תומך המבקש בשלל טענות - בין היתר, כי בידיו הוכחות לכך שהראיות המרכזיות שהובאו במשפט, מקורן בזיוף ובשקר; כי נגרם לו עיוות דין, מאחר שהמתלוננת עשתה יד אחת עם רשויות החקירה, אשר פעלו נגדו באופן מגמתי; כי המתלוננת אינה ראויה לאמון, ואף "אין לתת אמון במערכת המשטרתית"; כי ננקטה נגדו אכיפה בררנית; כי יִצוגו המשפטי בערכאות הקודמות היה כושל ובלתי מספק; וכי שגה בית המשפט המחוזי בסוגיות משפטיות שונות.

5. לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה - להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה. כידוע, "על המבקש כי יתקיים משפט חוזר בעניינו להוכיח תשתית ממשית לקיומה של אחת העילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט" (מ"ח 49411-09-25 סימנדויב נ' מדינת ישראל (18.9.2025)‏‏; מ"ח 34826-08-24 עבאדי נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מרכזי עכו, פסקה 5 (19.8.2024)). בענייננו, לא הציג המבקש תחילתה של תשתית לתמיכה בטענותיו הנזכרות. לדברי המבקש, בידיו "ראיות והוכחות כי הראיות המרכזיות אשר הובאו במשפטו ועל בסיסם הוכחה אשמתו, מקורם בזיוף ובשקר". ברם, ראיות והוכחות מעין אלו - לא הוצגו בבקשה. גם טענותיו לאכיפה בררנית, מגמתיוּת בחקירה ופגמים בייצוגו המשפטי - נטענו בעלמא; אין בהן כדי לעמוד, ולוּ בקירוב, ברף המחמיר שבו טענות אלו נבחנות במסגרת בקשה למשפט חוזר (ראו למשל: מ"ח 1282/16 שקלים נ' מדינת ישראל, פסקה כח (26.6.2016); מ"ח 3812-06-25 עבד נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (17.6.2025)‏‏ מ"ח 36106-11-24 אסתרוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (10.12.2024)). טענות אחרות שמשמיע המבקש, לגבי מהימנותה של המתלוננת או בדבר טעויות משפטיות שונות שהוא מייחס לערכאות הקודמות, הן ערעוריות במהותן, ואין מקומן להתברר במסגרת הליך של משפט חוזר.

הבקשה נדחית אפוא בזאת. משכך, אין צורך להידרש לבקשה לשחרור המבקש ממאסר עד להכרעה בבקשה העיקרית.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשפ"ו (10 נובמבר 2025).